105. העירייה הוסיפה וטענה כי לא חלפה תקופת ההתיישנות ביחס לחובותיה של ניו בול משום שלעמדתה העובדות המקימות את עילת התביעה כלפי נתבעים 4-3 לא היו בידיעתה, והיא לא יכלה לדעת על כך בזהירות סבירה (ראו סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958). העירייה אף טענה כי הנתבעים הטעו אותה ומנעו ממנה לדעת אודות עובדות אלו (ראו סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הן כנוסחו במועד בו אירעו האירועים הרלוונטיים הן כניסוחו כיום, כפי שתוקן בתיקון מס' 5 בשנת 2015).
106. דין טענת העירייה להידחות. אמנם כן, הוכח שמר ארגמן הציג מצגי שווא כלפי העירייה, ובפרט הציג בפניה מצגים כאילו חברת ניו בול המשיכה לפעול זמן רב לאחר שהחברה הפסיקה פעילותה. ראו מצג השווא מיום 16.6.2011, אז התייצב מר ארגמן בעירייה והצהיר שניו בול החזיקה בנכס עד יום 30.4.2011, הגם שניו בול הפסיקה את פעילותה באפריל 2009 ופורקה ביום 6.9.2010, והוא אף הציג הסכם המחאה משנת 2011 חרף קיומו של הסכם המחאה משנת 2009. כן ראו מצגי השווא שהוצגו על ידי מר ארגמן, עת ביקש להאריך את רישיון העסק של חברת ניו בול לאחר שזו הפסיקה פעילותה (רישיון העסק מיום 7.2.2010 ומיום 6.12.2011). עם זאת, עוד ביום 18.2.2010 ניתן פסק-דין בהעדר הגנה בתביעת העירייה נגד ניו-בול (ת.א. 700447/09, נספח 16 לתצהיר מר לוי); כבר ביום 6.9.2010 ניתן צו לפירוקה של ניו בול; ובהמשך לכך, ביום 17.11.2010, העירייה אף הגישה תביעת חוב נגד חברת ניו בול. צירופם של כל אלו מביא לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת העירייה הנסמכת על סעיפים 8 ו- 7 לחוק ההתיישנות שכן העיריה יכלה לדעת אודות יסודות עילת התביעה במועד הרלוונטי, ואף ידעה עליהם בפועל בהינתן שנקטה בהליכים האמורים. ויוזכר: לעניין ניו-בול לא נדרשה בדיקה מיוחדת לצורך הגשת התביעה שכן מר ארגמן היה רשום ברשם החברות כבעל המניות והדירקטור היחיד בחברה והוא שהגיע לעירייה כל העת מטעם ניו-בול.
107. לפיכך, יש לומר כי העירייה רשאית לגבות את חובות הארנונה של נטרליס וסורטיס ממר און יבין בגין התקופה שמיום 1.4.2009 ועד יום 31.1.2014, והיא רשאית לגבות את חוב הארנונה מפורסיל החל מיום 1.2.2014 ועד יום 31.3.2015, אך היא אינה רשאית לגבות את חוב הארנונה של ניו בול ממר ארגמן בגין התקופה שמיום 3.7.2006 ועד יום 31.3.2009, שכן חוב זה התיישן.
גובה החוב
108. הנתבעים הוסיפו וטענו כי העירייה השתהתה בהגשת התביעה ו"נתנה לחיובים לתפוח, לצבור הפרשי הצמדה וריבית באין מפריע לאורך השנים עד היום!" (פסקה 15 לתצהיר מר ארגמן; פסקה 5 לתצהיר מר יבין). לא ניתן לקבל את הטענה. כנזכר, מר ארגמן הציג מצגי שווא בפני העירייה לעניין הגורם המחזיק בנכס. ראו במיוחד המצג הברור מיוני 2011 שנעשה כשנטרליס החזיקה בנכס כשנתיים, ואזי מר ארגמן טען בפני העירייה כאילו נטרליס החלה להחזיק בנכס זה מקרוב. לכך יש להוסיף את ניסיונו של מר יבין להציג חזות לפיה, כביכול, אינו "בעל שליטה" בנטרליס, סורטיס ופורסיל. בנסיבות אלו, הנתבעים אינם יכולים לטעון לשיהוי לעניין גביית חובותיהן של נטרליס, סורטיס ופורסיל; לא ניתן לקבל שמי שיוצר מצגי שווא שגרמו לשיהוי יוכל להתבסס על טענת שיהוי, שהיא טענה שביושר. וראו ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הוועדה המקומית, פ''ד נז(5) 433 (2003); רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ''ד סד(1) 215 (2010).