בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 29701-09-17 עירית ירושלים נ' סורטיס בע"מ (בפירוק) ואח'
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת חיה זנדברג
תובעת
עירית ירושלים
על-ידי ב"כ עו"ד אפרת ינקלביץ-דבוש
נגד
נתבעים 1. סורטיס בע"מ (בפירוק)
2. פורסיל בע"מ
3. אלי ארגמן
4. און יניב
נתבעים 4-2 על-ידי ב"כ עו"ד טל קדש
5. ניו בול בע"מ (בפירוק)
6. נטרליס בע"מ (בפירוק)
פסק דין
תביעה כספית בסך 2,919,979 ₪ בגין חובות ארנונה.
תמצית המחלוקת
1. ברב מכר בתלפיות בירושלים מצוי מועדון ביליארד. מועדון הביליארד המדובר הוא הסניף הירושלמי של רשת לינקולן, שהיא רשת של מועדוני ביליארד המונה 6 סניפים (בתל-אביב, באר שבע, ראשון לציון, חולון, רעננה וירושלים) (עמ' 28, 42 לפרוטוקול). התביעה הנוכחית עניינה אי-תשלום חיובי הארנונה בגין הסניף הירושלמי של הרשת במשך התקופה שמיום 3.7.2006 ועד יום 31.3.2015.
2. בתקופה הרלוונטית עברה החזקה בנכס בין ארבע חברות: תחילה החזיקה בנכס חברת ניו בול (נתבעת 5); שהעבירה את החזקה בנכס לחברת נטרליס (נתבעת 6); שהעבירה את החזקה בנכס לחברת סורטיס (נתבעת 1); שהעבירה את החזקה בנכס לחברת פורסיל (נתבעת 2). כל ארבע החברות ניהלו במקום את אותו מועדון ביליארד. שלוש החברות הראשונות (ניו בול, נטרליס וסורטיס) פורקו. לטענת העירייה, בעלי השליטה בארבע החברות כולן הם נתבעים 3 ו-4, שהם גיסים. העירייה מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום הארנונה בגין התקופה הנ"ל. מנגד, הנתבעים טוענים שאין להם כל חבות בגין חובות הארנונה של שלוש החברות שפורקו, מה גם שלטענתם החובות המדוברים התיישנו והריבית בגינם מופרזת.
3. להכרעה במחלוקות אלו אדרש להלן.
רקע: המידע שעמד בפני העירייה
4. כאמור, המחלוקת בתיק הנוכחי עניינה תשלומי הארנונה בגין מועדון ביליארד ברב מכר בתלפיות בירושלים. זכויות החכירה בנכס היו נתונות לחברת אוטו חן בע"מ. ביום 23.10.2005 נחתם חוזה לפיו חברת אוטו חן השכירה את הנכס לחברת ניו בול בע"מ (נתבעת 5) באמצעות מר אלי ארגמן (נתבע 3) על מנת לנהל במקום מועדון ביליארד. ביום 20.12.2005 דיווחה חברת אוטו חן למחלקת הגבייה בעיריית ירושלים אודות חוזה השכירות הנ"ל, וביקשה כי חברת ניו בול תירשם בעירייה כמחזיקת הנכס. הרישום נעשה בהתאם (נספחים 1, 31 לתצהיר מר לוי; עמ' 30 לפרוטוקול).
5. חברת ניו בול נקטה בהליכי השגה שונים כלפי חיובה בארנונה. ראו השגה מיום 3.4.2006; ערר לוועדת הערר שליד עיריית ירושלים (ערר 105/06, וכן ערר 133/09); עתירה מינהלית מיום 15.3.2009 (עת"מ 1215/09). ההשגה מיום 3.4.2006 התקבלה בחלקה. ההליכים הנוספים בהם נקטה חברת ניו-בול בסוגיית הארנונה נמחקו או נדחו (נספחים 12-2 לתצהיר מר לוי).
6. חברת ניו בול לא שילמה את מלוא תשלומי הארנונה בגין הנכס. העירייה הגישה תביעה ונקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד חברת ניו בול מחמת אי תשלום הארנונה. ראו תביעה משנת 2006 ופסק-דין מיום 19.8.2008 לפיו חברת ניו בול חייבת לעירייה סך של 128,220 ₪ (ת.א. 710084/06); הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין (תיק 03-28388-08-0); תביעה משנת 2009 ופסק-דין מיום 18.2.2010 לפיו חברת ניו בול חייבת לעירייה 573,090 ₪ (ת.א. 700447/09) (נספחים 16-13 לתצהיר מר לוי).
7. ביום 6.9.2010 ניתן צו לפירוק חברת ניו בול (פש"ר 9935-06-10). במסגרת הליכי הפירוק, הגישה העירייה ביום 17.11.2010 תביעת חוב בגין חוב הארנונה של חברת ניו בול, שעמד על 1,003,496 ₪ (נספחים 18-17 לתצהיר מר לוי).
8. ביום 6.4.2011 וביום 9.6.2011 פנה מנהל אגף השומה בעירייה לחברת אוטו חן וביקש לדעת אם חברת ניו בול עדיין מחזיקה בנכס או שמא החזקה במושכר הוחזרה לידי חברת אוטו חן. (נספחים 20-19 לתצהיר מר לוי). ביום 16.6.2011 התייצב מר אלי ארגמן (נתבע 3) באגף השומה והגבייה בעיריית ירושלים וחתם על טופס "הודעה על שינוי מחזיקים לצורך עדכון רישומי ארנונה לא למגורים". בטופס זה מסר מר ארגמן כי חברת ניו בול פינתה את הנכס ביום 30.4.2011 והחל מיום 1.5.2011 חברת נטרליס בע"מ (נתבעת 6) היא המחזיקה בנכס. להודעה זו צורף הסכם מיום 1.5.2011 לפיו חברת ניו בול המחתה את מלוא זכויותיה לפי הסכם השכירות לחברת נטרליס. על ההסכם חתם מר אלי ארגמן בשם חברת ניו בול (נספח 21 לתצהיר מר לוי; עדות מר ארגמן, עמ' 30 לפרוטוקול).
9. נטרליס נקטה בהליכי השגה על חיובי הארנונה בהם חויבה. ההשגה התקבלה, אולם חברת נטרליס לא שילמה את הסכום המופחת בו חויבה (נספחים 23-22 לתצהיר מר לוי). העירייה נקטה בהליכי גבייה מינהליים נגד נטרליס, וכן הגישה נגדה תביעה ונקטה כלפיה בהליכי הוצאה לפועל. ראו תביעה משנת 2012 ופסק-דין מיום 12.3.2013, לפיו נטרליס חויבה בתשלום 239,643 ₪ לעירייה (ת.א. 12146-11-12). כן ראו תיק הוצאה לפועל שפתחה העירייה לביצוע פסק-הדין (תיק הוצל"פ 03-13178-13-3) (נספחים 28-24 לתצהיר מר לוי).
10. ביום 21.1.2013 ניתן צו לפירוקה של נטרליס (פר"ק 26380-10-12). במסגרת זו, הגישה העירייה תביעת חוב בסך 338,372 ₪ נגד נטרליס (נספחים 30-29 לתצהיר מר לוי).
11. בעקבות פירוקה של נטרליס, עדכנה העירייה ברישומיה את חברת אוטו חן כמחזיקת הנכס. חברת אוטו חן עררה על כך, ובעררה טענה כי "הנכס בגינו נתבע תשלום הארנונה מוחזק על ידי שוכרים ברצף מאז שנת 2005, ומופעל בו מאז... אותו עסק בדיוק ועל ידי אותם גורמים ואף שהם החליפו בינם לבין עצמם את זהות השוכרת..." (פסקאות 29-27 ונספח 31 לתצהיר מר לוי). בעקבות זאת, שכרה העירייה את שירותיו של חוקר פרטי, וממצאי חקירתו הנטענים הביאו את העירייה להגשת התביעה הנוכחית.
המסגרת המשפטית
כללי
12. המסגרת המשפטית בנוגע לגביית הארנונה בענייננו קבועה בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 במשולב עם סעיף 119א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. סעיפים אלו קובעים הסדר ייחודי המאפשר לרשות המקומית לגבות חובות ארנונה של חברה ישירות מבעלי השליטה בה. זו לשונו של סעיף 8(ג) בחלקים הנוגעים לענייננו:
"...היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר..., ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים...".
13. סעיף 8(ג) הנ"ל התפרש בהרחבה בפסיקת בית המשפט העליון. ראו, למשל, דברי כב' השופטת דפנה ברק-ארז ברע"א 3406/21 גבע נ' עיריית ראשון לציון (2021):
"הסדר זה נועד להקל על רשויות מקומיות לגבות חובות ארנונה מחברות, ובמיוחד מחברות פרטיות שהפסיקו את פעילותן... ההסדר האמור אינו מובן מאליו ומהווה חריג לכלל לפיו מתקיימת הפרדה בין נכסיו של בעל השליטה בחברה לבין נכסיה וחובותיה של החברה. על כן, הסעיף מונה מספר תנאי סף להחלתו, שעל הרשות המקומית הנטל להראות שהתקיימו: כי הנכס אינו משמש למגורים, כי המחזיקה בנכס היא חברה פרטית שאינה דייר לפי חוק הגנת הדייר... וכן כי חוב הארנונה הוא סופי במובן זה שלא ניתן לערער עליו...
תנאי נוסף הדרוש לצורך החלתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים הוא הגדרתו של מי שמבקשים לחייב בחוב הארנונה של החברה כבעל שליטה בה....
כמו כן, סעיף 8(ג) קובע כי ניתן לגבות את החוב מבעל השליטה בחברה רק אם מתקיימת אחת החלופות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, המוגדרות כ'גביית מס בנסיבות מיוחדות'..." (שם, בפסקאות 18-16 לפסק-הדין).
14. במקרה הנוכחי, אין מחלוקת כי התקיימו תנאי הסף המנויים בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, היינו כי הנכס אינו משמש למגורים, המחזיקה בנכס היא חברה פרטית שאינה דייר מוגן וחוב הארנונה הוא סופי במובן זה שלא ניתן לערער עליו (בכפוף לסוגיית ההתיישנות וסוגיית הריבית, שתידונה בהמשכם של דברים). המחלוקת מתמקדת אפוא, בעיקרם של דברים, בשאלה האם נתבעים 4-3 הם "בעלי שליטה" בחברות, ובשאלה האם התקיימה אחת החלופות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. התקיימותם של אלו הוא תנאי לגביית הארנונה של החברות במישרין מנתבעים 4-3.
בעל שליטה
15. לעניין "בעל שליטה", המחוקק בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע כי "בעל שליטה" משמעו "כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה". סעיף 119א לפקודת מס הכנסה מגדיר "בעל שליטה" כ"מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת 'בעל שליטה' שבסעיף 32(9)(א)". סעיף 32(9)(א) לפקודת מס הכנסה מגדיר "בעל שליטה" כך:
"'בעל שליטה' – מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:
(א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה;
(ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם;
(ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;
(ד) בזכות למנות מנהל".
חלופות סעיף 119א
16. באשר לחלופות המנויות בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה: לענייננו רלוונטיות שתי חלופות, האחת קבועה בסעיף 119א(א)(3), אשר זו לשונה:
"...היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".
17. חלופה זו עניינה מצב בו תאגיד התפרק (או הפסיק לפעול) מבלי לשלם חוב מס. החלופה קובעת כי במקרה זה ניתן לגבות את חוב המס מבעלי השליטה בתאגיד על בסיס ההנחה, הניתנת לסתירה, שנכסי התאגיד הועברו לבעלי השליטה (וראו הגדרת "חבר בני אדם" בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה). הנחה זו מכונה בפסיקת בית המשפט העליון בשם "חזקת ההברחה". ראו דברי כב' השופט שטיין ברע"א 2583/21 עיריית רמת גן נ' סקאן ביי ישראל מוריה בע"מ (2021).
18. החלופה השנייה הרלוונטית לענייננו היא זו המנויה בסעיף 119א(א)(2) לפקודה, לפיה –
"היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם... בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר".
19. חלופה זו עניינה מצב בו תאגיד החייב במס מעביר את נכסיו לתאגיד אחר, ללא תמורה או בתמורה חלקית, כאשר שני התאגידים נשלטים על ידי אותם בעלי שליטה. לפרשנותה של חלופה זו, ראו רע"א 4532/19 רמוס נ' עיריית תל-אביב-יפו (2019).
20. לפיכך, יש לבחון האם בעובדות המקרה התקיימו בנתבעים 4-3 התנאים המגדירים "בעל שליטה", והאם התקיימו חלופות סעיף 119א, היינו האם מדובר בחברות שהתפרקו והעבירו נכסיהן לבעלי השליטה, או בחברות הנשלטות על ידי אותם בעלי שליטה, ואשר העבירו נכסיהן זו לזו.
העובדות
חברת ניו בול
21. חברת ניו בול, שהיא החברה שהחזיקה בנכס בראשית התקופה הרלוונטית, נוסדה ביום 3.3.2005, כשבעל המניות והדירקטור היחיד בחברה הוא מר אלי ארגמן (נתבע 3) (נספח 1 לתצהיר מר דון). ביום 31.5.2005 פתחה חברת ניו בול חשבון בבנק הפועלים. הרכב החתימות בחשבון הבנק נקבע כ"חתימה+חותמת". לבנק הוצג מכתב מיום 30.5.2005 מעורך-דינה של חברת ניו בול ופרוטוקול הדירקטוריון של החברה לפיו מר ארגמן הוא מורשה החתימה של החברה בצירוף חותמת החברה (ראו מסמכי הבנק).
22. כנזכר, ביום 23.10.2005 השכירה חברת אוטו חן את הנכס לחברת ניו בול באמצעות מר ארגמן. מר ארגמן אף חתם על ערבות אישית לכל התחייבויותיה של חברת ניובול לפי הסכם השכירות, וחברת ניובול חתמה על שטר חוב בסך 233,000 ₪, עליו חתמו כערבים ביחד ולחוד מר ארגמן ומר גיא יבין (נספחים א-ג לתצהיר מר מנדלאיל). מר גיא יבין הוא אחיו של מר און יבין (נתבע 4), וגיסו של מר אלי ארגמן (נתבע 3) (עמ' 28, 43 לפרוטוקול).
23. כמפורט לעיל, ביום 3.4.2006 נקטה ניו-בול בהליכי השגה נגד חיובה בארנונה. מאז ולמעשה עד להפסקת פעילותה, המשיכה ניו בול בהליכי השגה שונים נגד חיובה בארנונה, והיא שילמה את חובות הארנונה באופן חלקי עד לשנת 2008 בלבד. ראו למשל עת"מ 1215/09 שהוגש ביום 15.3.2009, סמוך להפסקת פעילות החברה, כמתואר להלן.
24. ביום 25.5.2006 הגישה חברת ניו בול בקשה לעירייה למתן רישיון עסק. שם העסק נרשם: "לינקולין", ברחוב הפרסה 3 בירושלים; שם החברה: ניו בול; שם מנהל בחברה: מר אלי ארגמן; שימושים בעסק: משחקי ביליארד ועוד (נספח 33 לתצהיר מר לוי). ביום 25.12.2007 ניתן לחברת ניו בול רישיון עסק עד ליום 31.12.2008 (נספח 34 לתצהיר מר לוי). ביום 7.2.2010 נתנה העירייה רישיון עסק נוסף לחברת ניו בול שתוקפו עד ליום 31.12.2012. גם כאן צוין מר אלי ארגמן כמנהל החברה (נספח 35 לתצהיר מר לוי). רישיון העסק מיום 7.2.2010 ניתן למעשה – כפי שהתברר בדיעבד – לאחר שהחברה הפסיקה פעילותה.
25. לפי הדו"חות הכספיים של חברת ניו בול החברה עסקה "בהפעלת מועדוני ביליארד ומכירת ציוד ביליארד". החברה החלה לפעול במאי 2006 והפסיקה לפעול באפריל 2009 (ראו הדו"ח הכספי ליום 31.12.2009, שם צוין כי החברה הפסיקה פעילותה באפריל 2009. אבל ראו הדו"ח הכספי המוקדם יותר, ליום 31.12.2008, בו צוין כי הפסיקה לפעול במאי 2009: ביאור 1 לנספח ד לתצהירי הנתבעים).
26. בתלושי המשכורת שניתנו לעובדים שעבדו ברשת מועדוני הביליארד (לפחות אלו שהוגשו כראיה) צוינה חברת ניו בול כמעבידה בין החודשים מאי 2006 ועד סוף מרץ 2009. קודם למאי 2006 צוינה כמעבידה חברת אינטרבול, שהיא חברה נוספת שפרטיה לא בוארו כל צורכם, וכפי הנראה קדמה לחברת ניו בול כבעלת רשת מועדוני הביליארד. ראו לדוגמא התלושים שצורפו לתצהירי עדות ראשית – שהוגשו בהסכמה על ידי העירייה – בתביעות שהגישו עובדים ברשת (סע"ש 43525-12-12; סע"ש 16727-07-13). לעניין חברת אינטרבול, ראו למשל הפסיקה אליה הפנתה עובדת נוספת בתצהיר עדותה (ס"ע 42004-01-12): ע"ב 1088/03 (2006); ע"ב 8561/06 (2008).
27. בסמוך לתחילת פעילותה של חברת ניו בול וכן לקראת הפסקת פעילותה שעבדו מר און יבין (נתבע 4) וגב' ארגמן (אחותו של מר און יבין ורעייתו של מר אלי ארגמן) רכבים שבבעלותם להבטחת תשלום חובותיה של ניו בול: ביום 28.2.2006 שעבד מר און יבין רכב פולקסווגן שבבעלותו לטובת חוב של חברת ניו בול לבנק הפועלים (נספח 48 לתצהיר מר דון); ביום 24.2.2009 שעבדה גב' ארגמן רכב סובארו שבבעלותה לטובת חוב של חברת ניו בול לבנק הפועלים (נספח 49 לתצהיר מר דון); ביום 11.3.2009 שעבד מר און יבין רכב אאודי שבבעלותו לטובת חוב של חברת ניו בול לבנק הפועלים (נספח 50 לתצהיר מר דון). יצוין כי מר ארגמן גרס בעדותו כי הרכבים השונים ששועבדו היו, למעשה, רכבים של החברה, והם נרשמו בבעלות מר יבין וגב' ארגמן על מנת שלא לפגוע בערכם כתוצאה מרישומם על-שם חברה (ראו עמ' 40-39 לפרוטוקול). אולם, גם אם נניח שכך הוא, עדיין הנתון הוא שמר יבין וגב' ארגמן רשמו על שמם נכסים של החברה.