28. ביום 6.9.2010 פורקה חברת ניו בול על פי צו בית המשפט לבקשת עובדיה (פש"ר 9935-06-10) (פסקאות 12-9 ונספחים 2-1 לתצהיר מר דון). חרף צו הפירוק, ביום 6.12.2011 האריכה העירייה – בעקבות בקשה שהוגשה לה על ידי מר ארגמן (ראו עדות מר ארגמן בעמ' 34 לפרוטוקול) – את רישיון העסק לחברת ניו בול עד ליום 31.12.2012. כמנהל העסק הובאו פרטיו של מר ארגמן. בתנאי הרישיונות כולם צוין כי הרישיון אישי ו"אינו בר תוקף עם העברת הבעלות או השליטה בעסק/ים" (נספח 36 לתצהיר מר לוי). בחקירתו הנגדית לא ידע מר ארגמן להסביר את פשר הדבר, ולא ידע לומר מדוע חרף פירוקה של חברת ניו בול התבקש על ידו רישיון עסק לחברה זו (עמ' 34-33 לפרוטוקול).
חברת נטרליס
29. כאמור, חברת ניו בול הפסיקה את פעילותה בסוף מרץ 2009 (ראו בפרט תלושי המשכורת של העובדים ונתוני הדו"חות הכספיים העדכניים ליום 31.12.2009), והחזקה בנכס עברה מחברת ניו בול לחברת נטרליס, שהפעילה במקום את אותו מועדון ביליארד. חברת נטרליס הוקמה ביום 15.2.2009 על ידי עו"ד ארבל, שהיה גם בעל המניות היחיד בחברה. לחברה נרשם דירקטור יחיד, מר אלי ארגמן (נתבע 3). מספר ימים לאחר הקמת נטרליס, ביום 25.2.2009, הודיע מר ארגמן לרשם החברות כי עו"ד ארבל העביר את מניותיו לידי חברת פאנביל קורפוריישן, שהיא חברה זרה שמושבה בפנמה (נספח 4 לתצהיר מר דון). עוד קודם לכן, ביום 4.2.2009, בסמוך לפני הפסקת פעילותה של ניו בול, ייפתה חברת פאנביל קורפורשיין הנ"ל את כוחו של מר און יבין (נתבע 4) לנהל את ענייניה (פסקה 30 ונספח 15 לתצהיר מר דון).
30. בתלושי המשכורת שניתנו לעובדים שעבדו ברשת מועדוני הביליארד (לפחות אלו שהוגשו כראיה) צוינה חברת נטרליס כמעבידה החל מתחילת חודש אפריל 2009 ועד סוף אוגוסט 2011. ראו תלושי המשכורת שנזכרו לעיל. כן ראו תלושי המשכורת שצורפו לתצהיר העדות הראשית של העובדת שתבעה בס"ע 42004-01-12.
31. לפי הדו"חות הכספיים של נטרליס, החברה "עוסקת בהפעלת מועדוני ביליארד ומכירת ציוד ביליארד". החברה החלה את פעילותה במהלך חודש אפריל 2009, והפסיקה את פעילותה באוגוסט 2011 (ראו הדו"ח הכספי העדכני ליום 31.12.2013, שם נכתב כי החברה הפסיקה פעילותה באוגוסט 2011. אבל ראו הדו"ח הכספי המוקדם ליום 31.12.2010, שם נכתב כי החברה הפסיקה פעילותה בינואר 2011: ביאור 1 לנספח ה לתצהירי התובעים).
32. מספר חודשים לאחר הקמתה של נטרליס, בחודש דצמבר 2009 לערך, הציגה נטרליס לחברת אוטו חן הסכם מיום 5.12.2009 לפיו זכויותיה של ניו בול לפי הסכם השכירות הומחו לנטרליס. ואכן, החל מחודש דצמבר 2009 חברת נטרליס היא שהחלה לשלם לחברת אוטו חן את דמי השכירות עבור הנכס (פסקה 5 ונספח ד' לתצהיר מר מנדלאיל). יוער כי חברת אוטו חן לא הציגה את החשבוניות שהוציאה לנטרליס, והעירייה הציגה חשבוניות כאמור רק החל מספטמבר 2010 (נספח 31 לתצהיר מר לוי), אך ראיתי ליתן אמון בעדותו של המצהיר מטעם חברת אוטו חן (מנהל הנכסים של החברה) בדבר המועד בו החלה נטרליס לשלם את שכר הדירה, בפרט משעה שעדותו נתמכה בהסכם המחאת הזכות.
33. ביום 16.6.2011, למעלה משנתיים לאחר הקמת נטרליס וקרוב לסיום פעילותה, ורק לאחר שהעירייה פנתה לחברת אוטו חן ושאלה לזהות המחזיק בנכס, התייצב מר ארגמן בעירייה והודיע על כך שביום 30.4.2011 פינתה חברת ניו בול את הנכס, ומיום 1.5.2011 מחזיקה בו חברת נטרליס. מר ארגמן הציג לעירייה בהקשר זה הסכם המחאת זכות מיום 1.5.2011 בין חברת ניו בול לחברת נטרליס. זאת, הגם שחברת ניו בול פורקה עוד ביום 6.9.2010 והפסיקה לפעול במרץ 2009; הגם שלחברת אוטו חן הציג מר ארגמן הסכם המחאת זכויות קודם מדצמבר 2009; הגם שמדצמבר 2009 שילמה נטרליס את דמי השכירות לאוטו חן כמשכירת הנכס; הגם שבתלושי המשכורת של העובדים ברשת צוינה נטרליס כמעבידה מאפריל 2009; והגם שלפי רואה החשבון של חברת ניו בול החברה הפסיקה את פעילותה באפריל 2009.
34. בחקירתו הנגדית ניסה מר ארגמן להסביר את קיומם של שני הסכמי המחאת הזכות הנזכרים, וטען שההסכמים נחתמו פעמיים לבקשתה של חברת אוטו חן, כשהוא מוסיף וטוען שכך נקבע בהליך אחר שהתקיים בין הנתבעים לבין מי שרכש את זכויות החכירה בנכס מחברת אוטו חן (עמ' 31 לפרוטוקול). אולם, לא רק שהעירייה לא הייתה צד להליך האחר ולכן אין בדברים כדי לחייבה אלא שהעיון בפסק הדין שניתן בהליך האחר מראה שלא כך נקבע בו; כל שנקבע בפסק-הדין בהקשר זה הוא ש"מסמכים אלו תומכים בטענותיה של פורסיל כי אוטו חן סיכמה גם דברים מהותיים בעל פה עם מנהלי השוכרת; וכי רק כאשר קם צורך פורמאלי כלשהו, כגון הודעה לעירייה, התבקש מסמך רשמי וכתוב שלא תאם בהכרח את מועד התרחשות הדברים בשטח" (פסקה 51 לפסק-הדין בת.א. (י-ם) 61013-06-16 (2020); ת/1)). זאת ועוד, בדברי מר ארגמן בחקירתו הנגדית לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע הציג לעירייה הסכם המחאת זכות משנת 2011 בעוד שהיה קיים הסכם המחאת זכות קודם משנת 2009, ומדוע הצהיר בפני העירייה שחברת ניו בול פינתה את הנכס ביום 30.4.2011, הגם שחברת ניו בול פורקה ביום 6.9.2010 והפסיקה את פעילותה באפריל 2009.
35. מר און יבין, מר אלי ארגמן ומי מבני משפחותיהם שעבדו רכבים שבבעלותם להבטחת פירעון חובותיה של נטרליס וכן חתמו על מסמכי שעבוד של נכסיה של נטרליס לטובת הבנק: ביום 14.9.2010 שעבד מר און יבין רכב אאודי שבבעלותו לטובת חוב של חברת נטרליס לבנק הפועלים (נספח 50 לתצהיר מר דון); במועד האמור, 14.9.2010, שעבדה גב' ארגמן (אחותו של מר און יבין ורעייתו של מר אלי ארגמן) רכב סובארו שבבעלותה לטובת חוב של חברת נטרליס לבנק הפועלים (נספח 51 לתצהיר מר דון); ביום 26.4.2011 חתמו מר ארגמן ומר גיא יבין מטעם חברת נטרליס על מסמכי שעבוד לבנק הפועלים של כל זכויותיה של החברה מישראכרט (נספח 33 לתצהיר מר דון); ביום 8.9.2011 חתמו מר און יבין ומר ארגמן על מסמך שעבוד דומה ביחס לזכויותיה של נטרליס מלאומי קארד (נספח 34 לתצהיר מר דון).
36. על רבים מהמסמכים הרשמיים של חברת נטרליס חתם מר אלי ארגמן, בין כדירקטור, בין כמנכ"ל, בין כמורשה חתימה. ראו ההודעה בדבר העברת מניות מיום 25.2.2009 (נספח 4 לתצהיר מר דון); הודעה מיום 5.4.2009 בדבר שעבוד כלל נכסי החברה לבנק הפועלים (נספח 31 לתצהיר מר דון); הודעה מיום 23.11.2009 בדבר שעבוד רכב מסוג פורד לבנק הפועלים (נספח 32 לתצהיר מר דון); דו"חות שנתיים של החברה מיום 6.3.2011, 8.5.2012, 2.4.2013 (נספחים 20, 24, 25 לתצהיר מר דון); אחת החתימות בטופס עדכון פתיחת חשבון בנק מיום 1.11.2011 (ראו מסמכי הבנק; עמ' 38-37 לפרוטוקול).
37. ביום 21.1.2013 ניתן צו לפירוקה של חברת נטרליס לבקשת עובדיה (פר"ק 26380-10-12) (פסקאות 18-13 ונספחים 6-3 לתצהיר מר דון).
חברת סורטיס
38. כאמור, חברת נטרליס הפסיקה את פעילותה באוגוסט 2011 (ראו בפרט תלושי המשכורת של העובדים והדו"ח הכספי העדכני לשנת 2013) והעבירה את פעילותה במועדון הביליארד לחברת סורטיס. חברת סורטיס הוקמה ביום 25.7.2011 על ידי עו"ד ארבל, שנרשם כבעל המניות היחיד, בנאמנות. מר אלי ארגמן נרשם כדירקטור היחיד בחברה (נספח 18 לתצהיר מר דון).
39. ביום 4.8.2011 נפתח חשבון הבנק של סורטיס בבנק הפועלים. הרכב החתימות בחשבון הבנק נקבע "כולם יחד+חותמת". פקידת הבנק זיהתה את מר ארגמן ומר און יבין כמורשי החתימה של סורטיס שחתמו בפניה. ביום 7.9.2011 חתם מר ארגמן בבנק על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לחובותיה של סורטיס. העירייה טענה בנוסף שבנו של מר ארגמן היה נהנה בחשבון. הנתבעים טענו שיש בכך כדי לפגוע בפרטיות הבן, וביקשו להתעלם מהנתון האמור. מכיוון שממילא מסמכי הבנק לא היו ברורים אל נכון בסוגיה זו (ראו מסמכי הבנק), לא ראיתי לייחס משקל לטיעונה זה של העירייה.
40. בתלושי המשכורת של העובדים ברשת (לפחות חלקם) צוינה סורטיס כמעבידה החל מספטמבר 2011 (ראו תלושי המשכורת שהוגשו בסע"ש 16727-07-13).
41. לפי הדו"חות הכספיים של סורטיס, החברה עוסקת "בהפעלת מועדוני ביליארד ומכירת ציוד ביליארד". החברה החלה לפעול בספטמבר 2011 וסיימה את פעילותה העסקית במהלך שנת 2014 (ראו הדו"חות הכספיים, ביאור 1, נספח ו לתצהירי הנתבעים).
42. ביום 10.11.2011, כארבעה חודשים לאחר הקמת סורטיס, הודיע מר ארגמן לרשם החברות כי מניות סורטיס הועברו לחברת פנביל קורפורשיין מפנמה (נספח 8 לתצהיר מר דון), היא החברה שעוד ביום 4.2.2009 ייפתה את כוחו של מר און יבין לנהל את כל ענייניה.
43. ביום 9.1.2012 הודיע מר אלי ארגמן על התפטרותו מדירקטוריון חברת סורטיס. במועד האמור, 9.1.2012, התקיימה אסיפה של בעלי המניות של סורטיס ואסיפה של בעלי המניות של פנביל קורפוריישן. בפרוטוקולי האספות של שתי החברות לא צוין מי היו המשתתפים בישיבה אך בשני הפרוטוקולים צוין כי מר און יבין לבדו נבחר ליו"ר. בישיבות הוחלט לאשר את התפטרותו של מר ארגמן מדירקטוריון סורטיס ולמנות את חברת פנביל קורפוריישן כדירקטורית בחברה. עוד נכתב בפרוטוקול של חברת פנביל קורפוריישן כי מר יבין "רשאי לבצע כל פעולה הדרושה לשם הוצאת ההחלטה לפועל וזאת הן מכוח ההחלטה דנן והן מכוח יפוי הכוח מיום 4.2.09" (נספח 22 לתצהיר מר דון). ואכן, ביום 8.2.2012 מסר מר און יבין, בשם חברת סורטיס, הודעה לרשם החברות כי מר ארגמן פסק להיות דירקטור בחברה וחברת פנביל קורפוריישן היא הדירקטורית בחברה (נספח 23 לתצהיר מר דון).
44. חרף ההודעה בדבר התפטרותו של מר ארגמן מדירקטוריון החברה, המשיך מר ארגמן לחתום על הדו"חות השנתיים של חברת סורטיס. על הדו"ח השנתי מיום 7.4.2014 חתם מר ארגמן כדירקטור, וליד חתימתו הוסף בכתב יד "הנני מנהל הרשאי לחתום בשם החברה" (נספח 27 לתצהיר מר דון); על הדו"ח השנתי מיום 10.3.2015 חתם מר ארגמן כדירקטור (נספח 27 לתצהיר מר דון).
45. מהמסמכים עולה מעורבות בחברה הן של מר ארגמן הן של מר יבין ומי מבני משפחתם: מר ארגמן דיווח לרשם החברות על כתובת החברה עם הקמתה (נספח 8 לתצהיר מר דון) ומר יבין מסר עדכון אודות כתובת החברה ביום 9.1.2012 (נספח 21 לתצהיר מר דון); הודעה מיום 12.9.2011 אודות שעבוד לבנק הפועלים של כל זכויותיה של סורטיס מחברת ישראכרט נחתמה על ידי מר אלי ארגמן ומר גיא יבין שהוגדרו כ"מנהל" (נספח 35 לתצהיר מר דון); הודעה מאותו יום, 12.9.2011, אודות שעבוד לבנק הפועלים של כל זכויותיה של סורטיס מחברת אמריקן אקספרס נחתמה על ידי מר אלי ארגמן ומר און יבין שהוגדרו כ"מנהל" (נספח 36 לתצהיר מר דון); הודעה דומה מיום 1.11.2011 בדבר שעבוד לבנק הפועלים של כל זכויותיה של חברת סורטיס מחברת יציל מימון וניכיון כרטיסי אשראי נחתמה שוב על ידי מר און יבין ומר אלי ארגמן שהוגדרו כ"מנהל" (נספח 37 לתצהיר מר דון).
46. ביום 28.6.2017 ניתן צו לפירוקה של חברת סורטיס (פר"ק 35245-02-17) (פסקאות 24-20 ונספחים 10-7 לתצהיר מר דון).
חברת פורסיל
47. כנזכר, חברת סורטיס הפסיקה לפעול במהלך שנת 2014, והחזקה במועדון הביליארד עברה לחברת פורסיל. חברת פורסיל נוסדה ביום 27.6.2013 על ידי עו"ד מלכי, כבעלת מניות ודירקטורית יחידה. ביום 22.9.2013 הודיעה עו"ד מלכי לרשם החברות על העברת כל מניות חברת פורסיל לחברת יוניקוד טכנולוג'יז, שהיא חברה זרה שמושבה בפנמה, ועל מינויו של Gerasimo Samudio מפנמה כדירקטור (פסקאות 28-25 ונספחים 14-11 לתצהיר מר דון). קודם להקמתה של חברת פורסיל, ביום 4.7.2012 ייפתה חברת יוניקוד טכנולוג'יז הנ"ל את כוחו של מר און יבין לנהל את ענייניה (פסקה 30 ונספח 16 לתצהיר מר דון).
48. לפי הדו"חות הכספיים של חברת פורסיל, החברה החלה את פעילותה במרץ 2014. החברה "מפעילה מספר מועדוני ביליארד ברחבי הארץ", וכן "עוסקת ביבוא ומכירת שולחנות ביליארד וציוד נלווה" (ביאור 1, נספח ז לתצהירי הנתבעים). החברה פעילה עד היום (פסקה 8 לסיכומי הנתבעים). לפי דו"חות מע"מ שהוגשו, חברת פורסיל החלה לפעול עוד ביום 1.2.2014 (ראו דו"ח המע"מ של פורסיל לשנת 2014, נספח ז לתצהיר הנתבעים). נוכח מהותו של דו"ח מע"מ, יש לקבוע כי אכן זהו המועד בו החלה חברת פורסיל לפעול.
49. מספר חודשים לאחר תחילת פעילותה של פורסיל, לקראת חודש יוני 2014, פנה מר ארגמן לחברת אוטו חן וביקש כי ההמחאות של חברת נטרליס, שנועדו לתשלום דמי השכירות לחברת אוטו חן, תוחלפנה בהמחאות של חברת פורסיל בהתבסס על הסכם מיום 30.1.2014 לפיו חברת ניו-בול המחתה לחברת פורסיל את פעילות מועדון הביליארד ואת מלוא זכויותיה לפי חוזה השכירות עם חברת אוטו חן החל מיום 1.4.2014. הסכם המחאה זה נחתם על ידי מר אלי ארגמן בשם חברת ניו בול הגם שחברת ניו בול פורקה ביום 6.9.2010. לפי חשבוניות שהציגה העירייה, החל מיוני 2014 הוציאה אוטו חן חשבוניות לפקודת פורסיל בגין תשלום דמי השכירות (נספח 32 לתצהיר מר לוי; עמ' 31 לפרוטוקול; פסקה 8 ונספח ה לתצהיר מר מנדלאיל). וראו גם פסק-הדין בהליך שהתנהל בין פורסיל לצד שלישי, שם צוין כי מר ארגמן העיד שאכן פנה ביוני 2014 לחברת אוטו חן וביקש שההמחאות תוחלפנה בשל חילופי החברות (פסקה 56 לת/1).
50. בשנת 2014 הגישה "חברת פורסיל – מועדון לינקולן" בקשה לעיריית ירושלים לרישיון עסק ברחוב הפרסה 3 בירושלים לצורך ניהול עסק של משחקי ביליארד. סיבת הבקשה צוינה כ"שינוי בעלות". מר ארגמן נרשם בבקשה כמנהל העסק (פסקה 40 ונספח 37 לתצהיר מר לוי).
51. מר ארגמן חתם על רבים ממסמכיה של פורסיל: ביום 26.2.2015 הודיעה חברת פורסיל לרשם החברות על מענה הרשום. על ההודעה חתם מר ארגמן כ"מנהל (נושאת משרה) לפי ס' 39 לחוק" (נספח 29 לתצהיר מר דון); ביום 11.6.2015 הודיעה חברת פורסיל לרשם החברות על שינוי מענה הרשום. גם על הודעה זו חתם מר אלי ארגמן כ"מנהל (נושאת משרה) לפי ס' 39 לחוק" (נספח 30 לתצהיר מר דון); ביום 19.11.2015 נחתם פרוטוקול על ידי חברת פורסיל לצורך יצירת שעבוד של רכב פורד לטובת בנק מזרחי טפחות. על הפרוטוקול חתם כיו"ר מר אלי ארגמן (נספח 38 לתצהיר מר דון). וראו גם שעבוד מיום 21.12.2015 ששעבדה גב' ארגמן (רעייתו של מר ארגמן ואחותו של מר יבין) רכב פורד שבבעלותה לטובת חוב של חברת פורסיל לבנק מזרחי טפחות (נספח 53 לתצהיר מר דון).