52. עוד ראוי לציין כי ביום 6.1.2014 הגישה חברת פורסיל לרשם החברות הודעה בדבר שינויים בהרכב הדירקטוריון. על הודעה זו חתם מר אלי ארגמן כ"מנהל" אך עורך-הדין, שאימת את חתימתו של מר ארגמן, רשם כי הוא "מאשר בזה כי און יבין המוכר/ת לי אישית... אישר/ה את נכונות הצהרתו/ה" (נספח 26 לתצהיר מר דון. ההדגשה הוספה). ניכר אפוא ערוב התחומים וערוב האישים בחברה בין מר ארגמן למר און יבין, כדי כך שעורך-הדין המאמת את חתימתו של מר ארגמן מציין שהוא מאשר את הצהרתו של מר און יבין המוכר לו אישית.
מכירת הזכויות מחברת אוטו חן לצד ג'
53. ביום 31.3.2015 דיווחה חברת אוטו חן לעירייה כי מכרה את זכויותיה בנכס לצד שלישי. תוארה מערכת יחסים מורכבת בין פורסיל לצד השלישי: הצד השלישי טען כי הסכם השכירות אינו בתוקף, וביקש לפנות את פורסיל מהמושכר; פורסיל טענה כי ההסכם תקף ולא הופר על ידה. בהליך שהתנהל בין הצד השלישי לפורסיל, התקבלה עמדתה של פורסיל (ת.א. (י-ם) 61013-06-16 (2020); ת/1). מכל מקום, בעקבות העברת זכויות החכירה בנכס לצד השלישי תשלומי הארנונה בגין הנכס משולמים לעירייה כדין. לדברי העירייה, מר ארגמן הוא שדאג לביצוע התשלומים, לרבות על דרך חתימה על הוראת קבע לחיובה של פורסיל בתשלומים אלו (פסקאות 50-45 ונספחים 44-39 לתצהיר מר לוי).
סיכום ביניים
54. כעולה מהראיות, שרשרת העברת החזקה בנכס הייתה זו: ניו בול החזיקה בנכס מראשית התקופה הרלוונטית ועד לסוף מרץ 2009; נטרליס החזיקה בנכס מתחילת אפריל 2009 ועד סוף אוגוסט 2011; סורטיס החזיקה בנכס מתחילת ספטמבר 2011 ועד סוף ינואר 2014; ופורסיל החזיקה בנכס מראשית פברואר 2014 ואילך (ראו סקירת הראיות דלעיל, ובפרט העולה מתלושי המשכורת, מהדו"חות הכספיים של החברות ומדו"ח המע"מ של פורסיל).
55. בכל התקופה, נוהל בנכס אותו מועדון ביליארד, שפעילותו הועברה מחברה לחברה. וראו דבריו המפורשים של מר ארגמן בחקירתו הנגדית, לפיהם:
"ש. אתה אומר שהעברתם פעילות מחברה לחברה. 4 חברות שבכולן עבדת.
ת. כן" (עמ' 37 לפרוטוקול).
56. כן ראו עדות המצהיר מטעם חברת אוטו חן שהציג תמונות מהן עלה כי פעילות מועדון הביליארד במהלך השנים בהן התחלפו החברות השונות, הייתה אותה פעילות (פסקה 9 ונספח ו לתצהיר מר מנדלאיל). המצהיר לא נחקר בעניין זה בחקירה נגדית.
57. לעירייה דווחה במועד אך על העברת ההחזקה מחברת אוטו חן לחברת ניו בול. העברת ההחזקה לסורטיס כלל לא דווחה לעירייה. העברת ההחזקה לנטרליס דווחה לעירייה רק לקראת סיום פעילותה של נטרליס, בעקבות פניית העירייה בעניין למשכירה (חברת אוטו חן). במועד זה דווח לעירייה על ידי מר ארגמן כאילו ההעברה הייתה במישרין מניו בול לנטרליס.
58. בסמוך לאחר הדיווח לעירייה אודות העברת החזקה לחברת ניו בול, החלה ניו בול בהליכי השגה על חובות הארנונה, שנמשכו עד הפסקת פעילותה של ניו בול. באופן דומה, בסמוך לאחר הדיווח לעירייה על שהחזקה בנכס עברה לנטרליס, החלה נטרליס בהליכי השגה על חיובי הארנונה, וכאמור נטרליס הפסיקה פעילותה זמן קצר לאחר הדיווח לעירייה. חברת פורסיל, אליה הועברה פעילות מועדון הביליארד ביום 1.2.2014, החלה לשלם את תשלומי הארנונה כסדרם רק בכל הנוגע לחובות מיום 1.4.2015, שכן ממועד זה עבר הנכס לצד שלישי, שהפך להיות משכיר הנכס לפורסיל ובתחילה ביקש לפנות את פורסיל מהנכס בטענה להפרת חוזה.
59. בכל התקופה האמורה, ניכרת מעורבות ברורה ומשמעותית של מר ארגמן ומר און יבין בענייני החברות, והשאלה הנשאלת היא האם מעורבות זו משמעה שעסקינן ב"בעלי שליטה".
המסקנות המשפטיות
בעל השליטה בניו בול
60. לעניין ניו בול, המסקנה המשפטית הברורה והפשוטה היא שמר ארגמן היה בוודאי "בעל שליטה" בחברה, בהיותו בעל המניות והדירקטור היחיד בחברה. אמנם, בעדותו גרס מר ארגמן כאילו לא היה הבעלים של חברת ניו בול אלא הבעלות נתונה לתושב זר עלום, שפרטיו לא הובאו (עמ' 30 לפרוטוקול), אולם לא ראיתי לקבל גרסה זו. לא רק שהגרסה נטענה בעלמא, ללא פירוט עובדתי בסיסי, אלא שהיא אינה מתיישבת עם הרישומים הברורים במשרדי רשם החברות; עם העובדה שמר ארגמן חתם על ערבות אישית לכל התחייבויותיה של חברת ניובול לפי הסכם השכירות, וכן על ערבות לשטר חוב של חברת ניובול בסך 233,000 ₪; ועם שאר הראיות שפורטו לעיל שמלמדות על מעורבות אינטנסיבית של מר ארגמן בחברה, ובכלל זה חתימתו בשם החברה על המסמכים הרלוונטיים הנדרשים להוצאת רישיון עסק וחתימתו בשם החברה על חוזה השכירות של הנכס.
61. לכך יש להוסיף שמצאתי קשיים נוספים בעדותו של מר ארגמן, וסברתי שיש להיזהר בקביעת ממצא שבעובדה על סמך עדותו. ראו, לדוגמא, הסתירה בין עדותו בחקירתו הנגדית, בה טען שמר יצחק יבין – אביהם של מר און יבין וגב' ארגמן (רעייתו של מר ארגמן) – לא היה מייסד רשת מועדוני הביליארד "לינקולן", לעומת דבריו של מר און יבין בפרוטוקול הדיון בתביעת אחת העובדות שם אישר מר און יבין במפורש שאביו, מר יצחק יבין, הוא שהחל את פעילותה של רשת לינקולן בישראל (עמ' 36 לפרוטוקול בסע"ש 43525-12-12, ת/6), דברים אליהם ניסה מר יבין – ללא הצלחה – להתכחש בחקירתו הנגדית בתיק הנוכחי (עמ' 42 לפרוטוקול).
62. לפיכך, אני קובעת כי מר אלי ארגמן היה "בעל שליטה" בחברת ניו בול.
63. באשר למר און יבין, יש לומר כי הגם שהוכחה מעורבותו בענייניה של החברה, העירייה לא עמדה בנטל להוכיח כי מר יבין היה "בעל שליטה" בחברת ניו בול. אמנם כן, מתמיהה העובדה שמר יבין שעבד שני רכבים שבבעלותו לטובת חובות של החברה, אולם מעבר לכך לא הוכחה עובדת היותו "בעל שליטה" בחברה, כמשמעות מושג זה בסעיף 32(9)(א) לפקודת מס הכנסה, ובפרט לא הוכח שהחזיק בחלק כלשהו מהון המניות של החברה, בזכות לרווחיה או בזכות למנות מנהל. למעשה, עיקר הראיות שהציגה העירייה בנוגע למעורבותו של מר און יבין בניהול החברות עסקו בתקופה בה מועדון הביליארד הוחזק על ידי נטרליס ואילך.
בעל השליטה בנטרליס
64. באשר לחברת נטרליס, העיון בראיות מעלה כי מר און יבין (נתבע 4) היה "בעל שליטה" בחברה, בהתאם להגדרה הקבועה בדין, שכן מהראיות עולה שלמר און יבין ניתנה הזכות למנות מנהל בחברה. וראו הגדרת "בעל שליטה" בסעיף 32(9)(א) לפקודת מס הכנסה ככוללת "מי שמחזיק... בזכות למנות מנהל". כנזכר, ממסמכי רשם החברות עולה כי חברת פנביל קורפוריישן, שהיא חברה זרה שמושבה בפנמה, היא בעלת המניות של חברת נטרליס. ביום 4.2.2009 – מספר ימים לפני הקמתה של נטרליס – ייפתה חברת פאנביל קורפורשיין את כוחו של מר און יבין לנהל את ענייניה (פסקה 30 ונספח 15 לתצהיר מר דון). ייפוי הכוח הוא רחב ביותר, והוא העניק למר יבין, בין היתר, את הזכות למנות מנהל מטעם החברה ואת הזכות לפעול כבעל מניות. שכן לפי האמור בייפוי הכוח (נספח 15 לתצהיר מר דון), המינוי למר און יבין כולל את הסמכות –
"…to engage managers and agents to act for the company…";
"…To organize and participate as shareholder or member in companies… to vote at meetings of shareholders…".
65. ייפוי הכוח הוא ברור ואינו מותיר מקום לספק, ועולה ממנו כי מר און יבין היה "בעל שליטה" בחברת נטרליס.
66. אמנם, מר יבין טען בתצהירו כי "נטלתי חלק ניהולי... של חברות המפעילות מועדוני ביליארד, למיטב זיכרוני עד תחילת 2012 ומאז שנה זו שימשתי כיועץ חיצוני בלבד עד עזיבתי את ישראל לפני מספר שנים" (פסקה 14 לתצהיר). אולם, בחקירתו הנגדית אישר מר יבין כי שימש כמנכ"ל רשת מועדוני הביליארד (ראו עמ' 43, 46). וראו גם חוברת נהלי העבודה של "לינקולן ביליארד" (ת/5), שם מוגדר מר יבין כמנכ"ל. לעניין ייפוי הכוח טען מר יבין כי "ניתן לי ייפוי כוח לשם הסמכתי לפעול בשם בעלת המניות בחב' נטרליס..., חב' פנביל קורפוריישן... וזאת באופן לגיטימי לחלוטין שכן חברות חוץ מחויבות להסתייע בייפוי כוח של נציג ישראלי על פי נהלי רשם החברות" (פסקה 16 לתצהיר); "מתוקף תפקידי והיותי עורך-דין בשנים הרלוונטיות, ייצגתי שלא כדבר שבשגרה את חברת ניו בול" (פסקה 15 לתצהיר).
67. אין בגרסתו זו של מר און יבין כדי לשנות מן המסקנה הברורה העולה מייפוי הכוח, והנתמכת בראיות הנוספות שפורטו לעיל. ההתרשמות מחקירתו הנגדית של מר יבין (ששוהה בחו"ל, והעיד בהיוועדות חזותית) הייתה כי יש להיזהר בקביעת ממצא שבעובדה על סמך עדותו נוכח הסתירות והקשיים שנמצאו בעדותו. ראו, למשל, עמ' 45 לפרוטוקול, שם טען תחילה כי אינו מסוגל לזהות את חתימתו שלו על ייפוי הכוח, ורק אחר כך – כשהובהר לו הקושי העולה מהדברים – זיהה את חתימתו. כמו כן, מר יבין התכחש לכך שאביו הוא מייסד רשת לינקולן, וכאשר עומת עם העובדה שבהליך בבית הדין לעבודה אישר זאת במפורש, טען – טענה שלא ראיתי לקבל – שזו טעות של הקלדנית (עמ' 42 לפרוטוקול). בנוסף, בחקירתו הנגדית טען תחילה שאינו זוכר מה הייתה משכורתו כמנכ"ל הרשת, והוא המשיך לטעון שאינו זוכר מה הייתה משכורתו גם כשעומת עם העובדה שבתיק שהתנהל בבית הדין לעבודה על ידי אחת העובדות ברשת טען שמשכורתו נעה בין 4,000-5,000 ₪ (עמ' 46 לפרוטוקול). רק בחקירתו החוזרת, בעקבות שאלות בא-כוחו, נזכר לפתע מר יבין במשכורתו וטען שאכן הרוויח 5,000-4,000 ₪ בחודש וההסבר שראה לנכון ליתן למשכורת הנמוכה בעליל היה שלטענתו עבד מספר מצומצם מאד של שעות בחודש (עמ' 49 לפרוטוקול). הסבר זה, שניתן רק בחקירה החוזרת לאחר ששאלות ישירות בעניין בחקירה הנגדית לא נענו, הוא הסבר שלא ניתן לקבלו. והשוו לעדותו של מר ארגמן, שהעיד שמשכורתו שלו הייתה גבוהה פי כמה (עמ' 35 לפרוטוקול). הנה כי כן, לא ראיתי לקבל את גרסתו של מר יבין באשר למעמדו בחברה, והגרסה אינה יכולה לגבור על האמור בייפוי הכוח.
68. לפיכך, אני קובעת כי מר און יבין היה "בעל שליטה" בחברת נטרליס.
69. יצוין כי העירייה ביקשה למצוא תימוכין לעמדתה לפיה מר און יבין היה "בעל השליטה" בחברה גם בתצהירים שהגישו עובדים ברשת "לינקולן" במסגרת תביעות שהגישו לבית הדין לעבודה. ראו, למשל, דברים שנאמרו על ידי מי שעבדה במועדון הביליארד בתלפיות בין השנים 2011-2009 ומשלב מסוים אף שימשה כמנהלת הסניף. העובדת הצהירה כי "[מר און יבין] היה זה שניהל את רשת המועדונים והיה המעסיק שלי בפועל. [מר און יבין] הציג עצמו כמנכ"ל הרשת ובעליה ובין היתר הוא זה אשר קיבל אותי לעבודה, קבע את תנאי העסקתי, פיקח על עבודתי ונתן לי הוראות באופן אישי. כמו כן, [מר און יבין] היה אחראי לקידומי, ניהל את ישיבות המנהלים של הסניפים השונים ואף לא פעם ולא פעמיים חזר על כך כי הוא המנכ"ל והבעלים של הרשת אשר פעם הייתה שייכת לאביו והיום שייכת לו ולמר אלי ארגמן" (ס"ע 42004-01-12, פסקאות 5 לתצהיר, עמ' 531 לראיות התובעת). מנגד, הנתבעים הדגישו שבפסקי הדין שניתנו בתביעות העובדים בבית הדין לעבודה לא הורם המסך, ולא התקבלו תביעות אישיות נגד מר און יבין או מר ארגמן. לכן, טענו כי ככל שיש לייחס משקל לתצהירים אזי המשקל הוא לחובת העירייה.
70. לאחר העיון בתצהירים ובפסקי הדין כפי שהוגשו על ידי העירייה, סברתי שבעת קביעת ממצא שבעובדה נכון להתבסס – מטעמי זהירות – אך על תלושי המשכורת שצורפו לתצהירים בהיותם מסמכים אובייקטיביים, ולא ראיתי להסתמך על התצהירים עצמם, הגם שהוגשו בהסכמה, בהינתן שתביעתם בבית הדין לעבודה לא התקבלה (העובדים-המצהירים עצמם לא העידו בהליך הנוכחי). עם זאת, לא סברתי שיש בקביעת בתי הדין לעבודה כדי למנוע ממני להסיק – על סמך התשתית הראייתית שהוצגה בפניי – כי הנתבעים היו בעלי שליטה בחברות, או מי מהן. העירייה כלל לא הייתה צד להליכים בבית הדין לעבודה, ולכן פסקי הדין שניתנו שם ממילא אינם יכולים לחייבה. וראו דברי פרופ' נינה זלצמן לפיהם "צד שלישי, זר להתדיינות שבמסגרתה ניתן פסק-הדין, אינו קשור להכרעה השיפוטית שניתנה בין אותם צדדים" (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 367 (1991)).
71. זאת ועוד, התשתית הראייתית כפי שהובאה בפניי רחבת היקף פי כמה מזו שהוצגה בבית הדין לעבודה, בהינתן שהעירייה הסתייעה בראיות שנאספו על ידי חוקר פרטי, ראיות שלא הובאו בפני בית הדין לעבודה (כעולה מעיון בפסקי הדין). וראו דברים מפורשים של בית הדין לעבודה בד"מ (ת"א) 18942-08-14 זר נ' סורטיס (2015), לפיהם "אין בידינו לשלול מכל וכל את טענות התובע שטען בפנינו ש[מר יבין] הוא בעל השליטה האמיתי בנתבעת 1 (סורטיס)... דברינו האחרונים נכתבים על ידינו במבט לעתיד – למקרה שתועלה בתיקים בעתיד טענת הרמת מסך או אחריות אישית כנגד [מר יבין] בקשר עם מועדוני הביליארד לינקולן, ולבל יפורש פסק דיננו זה כנותן 'חותמת הכשר' לעו"ד יבין" (שם, בפסקה 7 לפסק-הדין, נספח 45 לתצהיר מר דון). לפיכך, לא נראית לי טענת הנתבעים לפיה, כביכול, ההליכים בבית הדין לעבודה יצרו השתק שיפוטי בהליך הנוכחי (ראו פסקאות 110-108 לסיכומי הנתבעים), ודין טענת הנתבעים להידחות.
72. עוד ביקשה העירייה להסתמך על ידיעות וכתבות עיתונאיות בהן הוצג מר און יבין כבעליה של הרשת, אך לא ראיתי לייחס לידיעות אלו כל משקל שהוא, שכן לא הוכח על יסוד מה ועל ידי מי הוצגו הדברים כפי שהוצגו בכתבות העיתונאיות המדוברות.
73. באשר למר אלי ארגמן: העיון בראיות מעלה שאין די בתשתית הראייתית שהוצגה כדי לבסס ממצא לפיו מר ארגמן היה "בעל שליטה" בחברת נטרליס, היינו כי החזיק בחלק מהון המניות של החברה, בזכות לקבל מרווחיה או בזכות למנות מנהל בחברה. אמנם כן, מר ארגמן היה בוודאי פעיל ביותר בנטרליס. הוא זה שחתם על רבים ממסמכיה הרשמיים; הוא זה שהתייצב בעירייה והודיע על כך שהחזקה בנכס עברה מניו בול לנטרליס; והוא זה שעמד, במידה רבה, בקשר מול חברת אוטו חן לצורך תשלום דמי השכירות (ראו עדות המצהיר מטעם חברת אוטו חן, עמ' 16 לפרוטוקול). אולם, כל אלו יכולים להתיישב גם עם העובדה שמר ארגמן היה הדירקטור היחיד בנטרליס ועבד בה ולאו דווקא עם היותו "בעל שליטה בחברה". אכן, התרשמותי מעדויות הנתבעים 4-3 בפניי הייתה שמר ארגמן מרגיש כפוף, מבחינה מקצועית, למר יבין, שהוא, כפי שקבעתי, בעל השליטה בחברה (ראו, למשל, עמ' 29, 32, 33, 34, 35, 39 לפרוטוקול שם מפנה מר ארגמן למר יבין).