94. לעומת החסר הראייתי בראיות הנתבעים וגרסאותיהם המוקשות, העירייה הציגה שלושה הסכמי המחאה שאיתרה, שניים עניינם המחאת זכות השכירות מניו בול לנטרליס (הסכם מיום 5.12.2009, והסכם מיום 1.5.2011), והסכם המחאה שלישי עניינו המחאת פעילות מועדון הביליארד וזכות השכירות בין ניו בול לפורסיל (הסכם מיום 30.1.2014). באף אחד מההסכמים לא מצוין כי שולמה תמורה בגין המחאת הזכות (נספח 21 לתצהיר מר לוי; נספחים ד, ה לתצהיר מר מנדלאיל). בהסכם ההמחאה האחרון אף מובהר כי ההסכם "מבטא את כלל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים" (נספח ה לתצהיר מר מנדלאיל). כמו כן, כנזכר, למרבה התמיהה מההסכמים עולה שניו בול המחתה את זכויותיה – אותן זכויות – מספר פעמים: פעמיים לחברת נטרליס ופעם נוספת לחברת פורסיל, כאשר שתיים מההעברות נעשו לאחר שניו בול פורקה. בנוסף, בהליך שהתנהל בין הנתבעים לבין הצד השלישי (אליו הועברו זכויותיה של אוטו חן, משכירת הנכס) נזכר הסכם המחאת זכויות נוסף, הפעם בין נטרליס לפורסיל. לפי הנזכר בפסק-הדין בהליך הנוסף, הסכם זה נחתם ביום 1.4.2015, היינו לאחר חתימת הסכם ההמחאה בין ניו בול לפורסיל ולאחר פירוקה של נטרליס (פסקה 7 לת.א. (י-ם) 61013-06-16 פורסיל בע"מ נ' רמי לוי שווק השקמה בע"מ (2020), ת/1). הסכם זה לא הוגש ולא נזכר בהליך הנוכחי, ופרטיו לא הובהרו. מכל מקום, מההסכמים שהוגשו עולה שלא שולמה תמורה בעת העברת הפעילות, ואף נראה שהנתבעים לא ייחסו משקל של ממש לפירוק החברות ולהקמת חדשות במקומן, כשהסכמים נחתמים בשמן של החברות גם לאחר פירוקן.
95. הנתבעים ביקשו להתבסס על הדו"חות הכספיים של החברות, בהן נרשם כאילו מדובר בחברות הפסדיות, בניסיון לבסס את טענתם בדבר העדר רכוש לחברות במועד ההעברה (ראו נספחים ד-ז לתצהירי הנתבעים). אולם, הנתבעים לא הגישו את דו"חותיהם הכספיים באמצעות חוות דעת מומחה, והם אף לא הגישו תצהיר מטעם רואי החשבון חרף ההזדמנות שניתנה להם לעשות כן. בנסיבות אלו, התקבלו הדו"חות הכספיים כראיה לעצם הגשתם בלבד ולא כראיה לאמיתות תוכנם (ראו החלטות מיום 10.12.2020 ומיום 16.12.2020). במובן זה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים לפיה הוכח, כביכול, כי החברות היו חסרות רכוש בעת העברת הפעילות, שכן הדו"חות הכספיים לא התקבלו כראיה לנכונות האמור בהם, וראיתי להסתמך על הדו"חות – כגון לעניין מועד תחילת פעילות החברות וסיומה – רק מקום בו הדברים העולים מהם היו בבחינת הודאת בעל דין.
96. אמנם, מר ארגמן ומר יבין העידו כי מדובר היה בחברות הפסדיות, אולם נוכח הקשיים שמצאתי בעדותם של מר ארגמן ומר יבין, כמתואר, לא ראיתי לקבל את גרסתם בעדותם לפיה החברות סבלו מקשיים כספיים. מה גם שדובר באמירות כלליות, על דרך הסתם, בעניין שניתן להוכיחו בפשטות בראיות. וראו גם עדותו של מר יבין בתביעה של אחת העובדות בסניף תלפיות של הרשת, שם דווקא טען כי אינו יודע אם רשת לינקולן לא הייתה רווחית ואינו יודע אם ניו בול ונטרליס היו חדלות פירעון (עמ' 27 לת/8).
97. יתר על כן, העיון הלכאורי בדו"חות הכספיים מעלה כי מהדו"חות עצמם עולה שלא ניתן לקבל את טענת הנתבעים, בוודאי לא כפשוטה. מהדו"חות עולה לכאורה שלחברות כולן היו נכסים בהיקף משמעותי בסמוך לפני הפסקת פעילותן. ראו הדו"ח הכספי של ניו בול ליום 31.12.2009 לפיו בשנת 2008 (בסמוך לפני הפסקת פעילותה) היה לניו בול רכוש בסך 2,550,282 ₪; הדו"ח הכספי של נטרליס ליום 31.12.2011 לפיו בשנת 2010 (בסמוך לפני הפסקת פעילותה) היה לנטרליס רכוש בסך 1,983,844 ₪; והדו"ח הכספי של סורטיס ליום 31.12.2014 לפיו בשנת 2013 (בסמוך לפני סיום פעילותה) היה לסורטיס רכוש בסך 1,710,900 ₪. בעדותו אישר מר ארגמן את האמור בדו"חות הכספיים בנוגע לרכוש החברות, והדברים הם בבחינת הודאת בעל דין (עמ' 37-36 לפרוטוקול). ויודגש: ניו בול, נטרליס וסורטיס, כולן, פורקו זמן ניכר לאחר הפסקת פעילותן, ולאחר שהפעילות הועברה לחברה הבאה בשרשרת העברת החברות, כך שטענות הנתבעים לעניין רכוש החברות בסמוך לפני הפירוק אינה מעלה ואינה מורידה.
98. כמו כן, מהעיון הלכאורי בדו"חות עולה שהחובות שנטען שהיו לחברות עובר להפסקת פעילותן היו לעתים חובות ל"בעלי עניין". ברי כי סוגיית החובות ל"בעלי עניין" מעוררת שאלות, שראוי היה להבהירן, אך הבהרה כאמור לא באה מפי הנתבעים. כך, בדו"ח הכספי של ניו בול ליום 31.12.2009 (בסמוך לסיום פעילותה) מבואר כי התחייבויותיה של החברה כוללות התחייבות לבעלי עניין בסך 1,122,245 ₪ לשנת 2008 ובסך 306,687 ₪ לשנת 2009. עוד נזכרות בדו"ח "חברות קשורות" שפרטיהן לא הובאו (ביאורים 8, 4 לדו"ח, נספח ד לתצהיר הנתבעים). באופן דומה, בדו"ח הכספי של נטרליס ליום 31.12.2011 (בסמוך לסיום פעילותה) נזכרת התחייבות לבעלי עניין בסך 588,499 ₪, ובדו"ח הכספי של סורטיס ליום 31.12.2014 (בסמוך לסיום פעילותה) נזכרות שוב התחייבויות בהיקפים משמעותיים לבעלי עניין, שעומדות על 1,322,163 ₪ לשנת 2013 ועל 1,04,157 ₪ לשנת 2014. בדו"ח אף צוין בנוגע להתחייבויות אלו כי מדובר ב"הלוואה צמודה למדד המחירים לצרכן. טרם נקבעו תנאי הפירעון" (ביאור 8 לדו"ח, נספח ו לתצהיר הנתבעים).
99. קושיה נוספת העולה מן הדו"חות ואשר נוגעת לענייננו, עולה מכך שכפי שאישר מר ארגמן בעדותו לעניין חברת נטרליס, החברה הקצתה בדו"חות סכומים מזעריים לטובת חיובי הארנונה, שאינם מתיישבים כלל ועיקר עם גובה החיובים הרלוונטיים (ראו עמ' 41 לפרוטוקול). נראה אפוא שבדין טענה העירייה כי הנתבעים הקפידו לשלם את החובות לנושים להם ניתנה ערבותו האישית של מר ארגמן (כגון, התשלומים לחברת אוטו חן), אך הם לא התכוונו לשלם את חובות הארנונה לעירייה.
100. הנה כי כן, התשתית הראייתית שהונחה, כמתואר, ואשר כוללת הסכמי המחאה שהציגה העירייה אשר לא כללו תשלום תמורה; תמיהות וקשיים העולים מהסכמי ההמחאה שנחתמו, שחלקם חופפים זה לזה וחלקם נחתמו על ידי ניו בול לאחר שפורקה; אי-הצגת ראיות רלוונטיות מטעם הנתבעים; הקשיים והסתירות בעדויות נתבעים 4-3, המלמדים שלא ניתן לקבוע ממצא שבעובדה על סמך עדותם; הנתונים הלכאוריים העולים מהדו"חות הכספיים לפיהם לחברות היו נכסים בהיקף ניכר בסמוך לסיום פעילותן (כהודאת בעל דין שהתאשרה בעדותו של מר ארגמן); והשאלות שעולות מהדו"חות הכספיים – כל אלו מובילים למסקנה שהעברת הפעילות בין החברות השונות נעשתה ללא תמורה, ולא ניתן לקבל את טענת הנתבעים לפיה, כביכול, לחברות לא היו נכסים במועד הרלוונטי או כי חוב הארנונה עולה, כביכול, על שווי הנכסים והפעילות שהועברו. וכך אני קובעת כממצא שבעובדה.
101. לפיכך, אני קובעת כי התקיימו תנאי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים ותנאי סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, המאפשרים לעירייה לגבות את חובות הארנונה של ניו בול ממר ארגמן, ואת חובות הארנונה של נטרליס וסורטיס ממר יבין, בכפוף לסוגיית ההתיישנות שתובא להלן.
טענת ההתיישנות
102. חובות הארנונה שהעירייה תובעת במקרה הנוכחי עוסקים בתקופה שמיום 3.7.2006 ועד יום 31.3.2015. עילת התביעה כלפי נתבעים 4-3 נוצרה ביום שבו הפסיקו החברות הרלוונטיות את פעילותן והעבירו אותה לחברות הבאות שהוקמו. למועד היווצרות עילת התביעה כלפי בעלי שליטה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשולב עם סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, ראו רע"א 4049/19 המשביר 365 החזקות בע"מ נ' עיריית כרמיאל (2021); דנ"א 898/21 עיריית כרמיאל נ' המשביר 365 החזקות בע"מ (2021). וראו גם רע"א 10216/17 בצלאל נ' עיריית ירושלים (2018). לפיכך, אין בהקשר זה מקום לטיעוני הנתבעים לפיהם, כביכול, עילת התביעה כלפי נתבעים 4-3 נוצרה במועד בו נוצרו חובות הארנונה של החברות (ראו פסקה 36 לסיכומי הנתבעים), ודין טיעונים אלה להידחות. לא ברורה גם טענת הנתבעים לפיה מכיוון שנתבעים 4-3 לא נחקרו ולא נתבעו אישית במסגרת הליכי הפירוק של החברות, אזי אין מקום, כביכול, לתביעה נגדם עתה. והלוא מדובר בהליכים שונים ובמסגרת משפטית שונה.
103. כתב התביעה בתיק הנוכחי הוגש ביום 12.9.2017. ניו בול הפסיקה את פעילותה במרץ 2009. מכאן שחלפו למעלה משבע שנים מאז שנוצרה העילה ביחס לחובותיה של ניו בול ועד שהוגשה התביעה. על כן, תביעה זו התיישנה. לא כן התביעות בנוגע לחובותיהן של נטרליס וסורטיס, שכן נטרליס הפסיקה את פעילותה והעבירה אותה הלאה באוגוסט 2011, וסורטיס הפסיקה את פעילותה והעבירה אותה הלאה בפברואר 2014. לכן לא חלפו שבע שנים מאז שנוצרה עילת התביעה ביחס לחובותיהן ועד להגשת התביעה. עוד יושם לב כי מכיוון שפורסיל החלה את פעילותה בפברואר 2014 (וראו דו"ח מע"מ של פורסיל לשנת 2014, נספח ז לתצהיר הנתבעים), אזי מיום 1.2.2014 חובות הארנונה הן חובותיה של פורסיל וניתן לגבותם במישרין ממנה, ואין מקום לגבותם מבעלי השליטה שכן פורסיל היא חברה פעילה, והאפשרות לגבות את החובות מבעלי השליטה קמה רק עם הפסקת הפעילות של החברה.
104. העירייה טענה כי תביעתה בנוגע לחובות של ניו בול לא התיישנה משום שלטענתה החוב הפך חלוט רק ביום 10.11.2010, כשניו בול הודיעה שלא הגישה ערר על חיובה בארנונה, וביקשה לבטל דיון שנקבע (נספח 12 לתצהיר מר לוי). לא ניתן לקבל את הטענה. כעולה מהראיות שהציגה העירייה עצמה, ניו בול נקטה אמנם בהליכים נגד חיובי הארנונה שהושתו עליה אולם הדיון בהליכים אלה הסתיים מבעוד מועד. המכתב מיום 10.11.2010 אליו הפנתה העירייה הוא מכתב בו מבהיר עו"ד ארבל לוועדת הערר כי לא הוגש ערר נוסף על ידי ניו בול בשנת 2009, ולא מעבר לכך. על כן, אין במכתב זה כדי לשנות מהמסקנה בדבר התיישנות התביעה.
105. העירייה הוסיפה וטענה כי לא חלפה תקופת ההתיישנות ביחס לחובותיה של ניו בול משום שלעמדתה העובדות המקימות את עילת התביעה כלפי נתבעים 4-3 לא היו בידיעתה, והיא לא יכלה לדעת על כך בזהירות סבירה (ראו סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958). העירייה אף טענה כי הנתבעים הטעו אותה ומנעו ממנה לדעת אודות עובדות אלו (ראו סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הן כנוסחו במועד בו אירעו האירועים הרלוונטיים הן כניסוחו כיום, כפי שתוקן בתיקון מס' 5 בשנת 2015).
106. דין טענת העירייה להידחות. אמנם כן, הוכח שמר ארגמן הציג מצגי שווא כלפי העירייה, ובפרט הציג בפניה מצגים כאילו חברת ניו בול המשיכה לפעול זמן רב לאחר שהחברה הפסיקה פעילותה. ראו מצג השווא מיום 16.6.2011, אז התייצב מר ארגמן בעירייה והצהיר שניו בול החזיקה בנכס עד יום 30.4.2011, הגם שניו בול הפסיקה את פעילותה באפריל 2009 ופורקה ביום 6.9.2010, והוא אף הציג הסכם המחאה משנת 2011 חרף קיומו של הסכם המחאה משנת 2009. כן ראו מצגי השווא שהוצגו על ידי מר ארגמן, עת ביקש להאריך את רישיון העסק של חברת ניו בול לאחר שזו הפסיקה פעילותה (רישיון העסק מיום 7.2.2010 ומיום 6.12.2011). עם זאת, עוד ביום 18.2.2010 ניתן פסק-דין בהעדר הגנה בתביעת העירייה נגד ניו-בול (ת.א. 700447/09, נספח 16 לתצהיר מר לוי); כבר ביום 6.9.2010 ניתן צו לפירוקה של ניו בול; ובהמשך לכך, ביום 17.11.2010, העירייה אף הגישה תביעת חוב נגד חברת ניו בול. צירופם של כל אלו מביא לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת העירייה הנסמכת על סעיפים 8 ו- 7 לחוק ההתיישנות שכן העיריה יכלה לדעת אודות יסודות עילת התביעה במועד הרלוונטי, ואף ידעה עליהם בפועל בהינתן שנקטה בהליכים האמורים. ויוזכר: לעניין ניו-בול לא נדרשה בדיקה מיוחדת לצורך הגשת התביעה שכן מר ארגמן היה רשום ברשם החברות כבעל המניות והדירקטור היחיד בחברה והוא שהגיע לעירייה כל העת מטעם ניו-בול.
107. לפיכך, יש לומר כי העירייה רשאית לגבות את חובות הארנונה של נטרליס וסורטיס ממר און יבין בגין התקופה שמיום 1.4.2009 ועד יום 31.1.2014, והיא רשאית לגבות את חוב הארנונה מפורסיל החל מיום 1.2.2014 ועד יום 31.3.2015, אך היא אינה רשאית לגבות את חוב הארנונה של ניו בול ממר ארגמן בגין התקופה שמיום 3.7.2006 ועד יום 31.3.2009, שכן חוב זה התיישן.
גובה החוב
108. הנתבעים הוסיפו וטענו כי העירייה השתהתה בהגשת התביעה ו"נתנה לחיובים לתפוח, לצבור הפרשי הצמדה וריבית באין מפריע לאורך השנים עד היום!" (פסקה 15 לתצהיר מר ארגמן; פסקה 5 לתצהיר מר יבין). לא ניתן לקבל את הטענה. כנזכר, מר ארגמן הציג מצגי שווא בפני העירייה לעניין הגורם המחזיק בנכס. ראו במיוחד המצג הברור מיוני 2011 שנעשה כשנטרליס החזיקה בנכס כשנתיים, ואזי מר ארגמן טען בפני העירייה כאילו נטרליס החלה להחזיק בנכס זה מקרוב. לכך יש להוסיף את ניסיונו של מר יבין להציג חזות לפיה, כביכול, אינו "בעל שליטה" בנטרליס, סורטיס ופורסיל. בנסיבות אלו, הנתבעים אינם יכולים לטעון לשיהוי לעניין גביית חובותיהן של נטרליס, סורטיס ופורסיל; לא ניתן לקבל שמי שיוצר מצגי שווא שגרמו לשיהוי יוכל להתבסס על טענת שיהוי, שהיא טענה שביושר. וראו ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הוועדה המקומית, פ''ד נז(5) 433 (2003); רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ''ד סד(1) 215 (2010).
109. במקרה הנוכחי חשיפת הנתונים הרלוונטיים לעניין התביעה נגד נטרליס, סורטיס ופורסיל הצריכה הסתייעות בחוקר פרטי. המידע שנכלל בערר שהגישה אוטו חן לעירייה הוא שהביא את העירייה לשכור את שירותיו של החוקר הפרטי, שממצאי חקירתו הביאו להגשת התביעה הנוכחית. מאז שהוגש הערר ועד הגשת התביעה לא חל שיהוי. ערר זה הוגש ביום 29.10.2015 (פסקה 28 לתצהיר מר לוי). החוקר הפרטי החל את חקירתו בשנת 2015 או בשנת 2016 (עמ' 24 לפרוטוקול). כתב התביעה בתיק הנוכחי הוגש ביום 12.9.2017. בהינתן מורכבות התביעה והראיות הרבות שנאספו, ובהינתן שהתביעה נגד ניו בול נדחתה מחמת התיישנות, לא ניתן לראות בכך משום שיהוי. והשוו, בשינויים המחויבים, לעע"מ 2007/20 מועצה מקומית אבן יהודה נ' שטרית (2022).
110. הנתבעים לא חלקו על תחשיבי העירייה לעניין גובה החוב, זולת טענת ההתיישנות והריבית שנדונו לעיל. מכיוון שכך והואיל והתחשיבים נתמכו בעדותו של מנהל אגף השומה והגבייה בעיריית ירושלים, שבעדותו הקוהרנטית, הנסמכת על מסמכים שבכתב, ראיתי ליתן אמון, הרי יש לקבל את התחשיבים כמחייבים, בכפוף לסוגיית ההתיישנות (ראו פסקה 51 ונספחים 46-45 לתצהיר מר לוי).