21. התובע טוען כי הסכם השיתוף היה מפורט, מקיף ומבוסס על תכנית עקרונית מוסכמת, ולפיכך הוא תקף ומחייב.
הנתבעים טוענים כי מאחר שלא צורפו הנספחים הנדרשים להסכם, הוא אינו מקיים את דרישות המסוימות וגמירות הדעת.
טענת התובע הינה כי עובר לחתימת הסכם השיתוף היתה בין הצדדים תכנית עקרונית מוסכמת, עליה היה מבוסס ההסכם גופו, וכי תכנית זו נותרה המוסכמת ביותר במהלך השנים.
הנתבע 1 העיד כי התכנית מ-16' (נ/1) היתה הבסיס להסכם, וכי הוסכמה בין כל השותפים על-אף שלא היתה גמורה (עמ' 69 / 16-26 לפרוטוקול).
האם בכך שלא צורפה תכנית זו כנספח לא התקיימו דרישות המסוימות וגמירות הדעת?
"יסוד המסוימות אינו מנותק מיסוד גמירות-הדעת.
קיימים קשרי גומלין בין שני יסודות אלה השלובים זה בזה, ומאפשרים ללמוד על דבר קיומו של האחד, מתוך בחינתו של האחר. כך, קיומה של מסוימות יש בה כדי להעיד, בדרך-כלל, על גמירות-הדעת של הצדדים להתקשר בהסכם... ואילו קיומה של גמירות-דעת עשוי לאפשר, במקרים המתאימים, את הפעלתם של מנגנוני ההשלמה ליצירתה של המסוימות..."
(ע"א 3380/97 תמגר חב' לפיתוח בע"מ נ' גושן (04/11/98), עמ' 682)
הסכם השיתוף הינו הסכם מפורט ומקיף המסדיר סוגיות שונות בייזום הפרויקט במשותף.
אין חולק כי הסכם זה גובש לאחר משא-ומתן ממושך ועל-בסיס תכנית מוסכמת שהיתה באותה עת (נ/1), גם אם לא היתה מושלמת.
השותפים אף התייחסו לאי-צירוף התכנית המוסכמת כנספח להסכם וקבעו שהסכמה עליה תהיה תנאי מתלה לתוקפו.
אשר על-כן, היתה גמירות דעת להתקשר בהסכם השיתוף ואף מסוימות מספקת, ולפחות לגבי הצורך של הצדדים לשתף פעולה, וכן לשאת בתשלומים לכיסוי עלויות התכנון, כל אחד לפי חלקו היחסי, קיים הסכם מחייב, שמעוגן בסעיף 12.4 להסכם השיתוף.
באשר ליתר חלקי הסכם השיתוף, מעבר לקידום תכנון הפרויקט ולנשיאה בעלויות התכנון, המדובר היה בהסכם מותלה, דהיינו חוזה על-תנאי, אשר כל עוד לא התקיים התנאי של תכנית המוסכמת על כל הצדדים ושל מפרט טכני מוסכם, החתומים על-ידי הצדדים, אין גמירות דעת ואין הסכמה באשר לקיום ההסכם.
22. חוזה על-תנאי הוא חוזה שלם מרגע כריתתו, עם התקיימות התנאי או אי-התקיימותו נקבע למעשה היקף ההתחייבויות האופרטיביות של החוזה (גבריאלה שלו, דיני חוזים-החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005) (להלן: "שלו") בעמ' 470-472)).
ככל שקיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם החוזה אכן תלוי בהתקיים תנאי מתלה, נדרש בית-המשפט לפרש את החוזה ולהתחקות אחר כוונת הצדדים כפי שהיא עולה מנוסח החוזה ומשאר נסיבות העניין (רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12/04/10), ע"א 1156/10 אפרת האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, (18/11/12)).