הפסיקה הדגישה כי גם אם בעת בחינת הביטויים יש צורך לעיתים לפרק את הפרסום למרכיביו, הרי שהדבר צריך להיעשות תוך בחינת המכלול:
"...גם כאשר מתמקד הדיון בביטוי ספציפי, מצווה בית המשפט, על-מנת לבחון האם מדובר בביטוי מלעיז, לבחון את הפרסום בכללותו...פרשנותו של קטע בפרסום חייבת ליתן את הדעת גם לקטעים האחרים, על-מנת שהתמונה תהא שלמה - הרי זו ברגיל התמונה הנגלית בסופו של דבר גם לעיני הקורא או הצופה שנחשף לפרסום " (ע"א 9462/04 בן ציון מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ (פורסם בנבו, 28.12.05)
משמצאתי לקבוע כי מתקיים יסוד הפרסום הנדרש בחוק, הרי שעתה יש להידרש לבחינת לשון הרע הגלומה בו.
בחינת הפרסום בהתאם להוראות החוק ולאור ההלכות המפורטות לעיל במסגרת עריכת האיזון בין הזכויות המתנגשות של חופש הביטוי אל מול זכות התובעות לשם טוב – מעלה כי יש בפרסום משום לשון הרע במובן הקבוע בדין ובפסיקה.
בחינת הפרסום מעלה שהאמירות בו חורגות מהבעת דעה או ביקורת לגיטימית. אמירות כמו: "קבוצה של נוכלים ורמאים", "מוליכה שולל", "מחתימה אותם על טפסי מרמה", "אנו ממליצים לכם להתרחק ולהימנע מכל קשר ועסקה עם קבוצת הנוכלים" מהוות ביטויים שיש בהם משום לשון הרע, שמטרתם להשפיל את התובעות בעיניי הבריות ולייחס להן מעשים שליליים ופליליים באופן שיבזה אותן ויפגע במשלח ידן וזאת בצורה ברורה ומובהקת. הדברים אינם משתמעים לשתי פנים ואני דוחה את פרשנותה המאוחרת של הנתבעת בעניין זה.
כבר נקבע, כי פרסום המייחס לאדם ביצוע עבירה פלילית ייחשב בדרך כלל ללשון הרע (ראו לעניין זה: ע"א 310/74 שטרית נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 389; ע"א 788/79 אברהם ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו רייבר, פ"ד לו(2) 144) .
אין ספק כי אמירות כמו "נוכלים ורמאים" מיועדות מעצם טיבן להציג את התובעות באור שלילי, ובייחוד את המתווכת לה ייחסו מעשים פליליים, כמו הולכת שולל והחתמה על טפסים במרמה. אפשר שלא בכדי הנתבעת נמלכה בדעתה ובחרה למחוק את הפרסום הראשון לאחר מעשה. (ראה: פרוטוקול מיום 24.05.21, עמ' 30 ש' 21-22).
אשר על כן הפרסום הראשון עולה כדי לשון הרע.
16. בחינת הפרסום השני והשלישי
מאחר והפרסום השלישי נכתב כתגובה לפרסום השני, אדון בהם במאוחד.
אין מחלוקת כי הפרסום שבוצע ע"י בעלה של הנתבעת בא תחת הפרסום הראשון ומטרתו הייתה זהה.
עוד אין מחלוקת כי הפרסום השני פורסם באתר על ידי הנתבעת ביום 15/12/18, בשעות הערב והוסר למחרת בבוקר, לאחר דרישת ב"כ התובעות. משעסקינן ברשתות החברתיות הרי שדי בלחיצת כפתור בכדי שביטויים כאלו ואחרים ימצאו את עצמם בפני כל מאן דהוא, מבלי שלמפרסם יש כל שליטה על הדברים. משכך ברי כי מתקיים יסוד הפרסום, כהגדרתו בסעיף 2 לחוק.