בית משפט השלום בחיפה
ת"א 33646-03-19 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' שירן ואח'
ת"א 33507-04-19 מירמוביץ נ' יעל
לפני כבוד השופטת אביגיל זכריה, סגנית הנשיאה
התובעות:
.1 קבוצת בראל נכסים בע"מ חברות 513396796
ע"י ב"כ עוה"ד משה כהן ואח'
.2 רונית מירמוביץ ת.ז. xxxxxxxxxx
ע"י ב"כ עוה"ד צליל דפני קנזי
נגד
הנתבעים: .1 יעל שירן ת.ז. xxxxxxxxxx
.2 יהודה שירן ת.ז. xxxxxxxxxx
ע"י ב"כ עוה"ד תומר בר נתן
פסק דין
מבוא
1. בפניי שתי תביעות בעילה לפי חוק לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן - החוק), שהדיון בהן אוחד.
2. קבוצת בראל נכסים בע"מ, התובעת בתיק מס' 33646-03-19, היא חברה העוסקת במתן שירותי תיווך ושיווק נדל"ן (להלן - קבוצת בראל).
תביעתה הועמדה על סך 150,000 ₪ בגין שני פרסומים נטענים שפרסמו הנתבעים בעמוד העסקי באתר של קבוצת בראל ברשת החברתית "פייסבוק" (להלן - האתר).
גב' רונית מירמוביץ, התובעת בתיק מס' 33507-04-19, היא מתווכת העוסקת בתיווך ושיווק נדל"ן (להלן - המתווכת), שבזמנים הרלבנטיים ניהלה את סניף זיכרון יעקב בקבוצת בראל. המתווכת הגישה תביעתה על סך 200,000 ₪ בגין שני פרסומים נטענים שפרסמה הנתבעת בעמוד העסקי של קבוצת בראל באתר.
הנתבעים הם בני זוג אשר רכשו, יחד עם בתם, מגרש בזיכרון יעקב ששווק על ידי התובעות.
3. לתביעות שבפניי קדם סכסוך כספי בין הצדדים בגין תשלום דמי תיווך עבור עסקת רכישת המגרש. הסכסוך הכספי הוכרע בתא"מ 30477-07-17, בו ניתן פסק דין על ידי כב' השופט צ'יזיק ביום 20/11/18 (להלן - הליך התיווך).
במסגרת התביעות המתנהלות בפניי אין בכוונתי להידרש לסכסוך גופו בעניין עמלת התיווך, שכאמור הוכרע זה מכבר בפסק דין חלוט אלא לפרסומים נשוא התביעות בלבד.
בשים לב לאיחוד הדיונים ההתייחסות להליכים תהיה במאוחד למעט הצד האופרטיבי.
הפרסומים נשוא התביעות
4. ביום 15/12/18 פרסמה הנתבעת בדף העסקי של קבוצת בראל באתר את הדברים הבאים, שיכונו להלן מטעמי נוחות - הפרסום הראשון:
"קבוצת בראל, הינה קבוצה של נוכלים ורמאים שהקו המנחה שלהם הינו הונאת הציבור. רונית מרימוביץ שמגדירה עצמה שמנכ"ל הקבנוצה, מוליכה שולל את המתעניינים ברכוש ומחתימה אותם על על טפסי מרמה (כך במקור, א.ז). אנו ממליצים לכם להתרחק ולהימנע מכל קשר ועסקה עם קבוצת הנוכלים."
אין מחלוקת כי בחלוף מספר דקות ממועד הפרסום, הנתבעת מחקה את הפרסום הראשון.
ביום 16/12/18פרסמה הנתבעת את הפרסום השני, שזו לשונו:
"בהחלט איננו ממליצים על התקשרות עם חברת בראל. לנו היה מקרה בו גב' רונית מרימוביץ החתימה אותנו על טופס תיווך, למרות שלמעשה המגרשים הוצגו בפנינו ע"י מתווכת אחרת מספר שבועות קודם לכן. רצינו להגיע לפשרה של תשלום, 50% אולם הנ"ל הובילו אותנו לבית משפט, בו, רונית המתווכת לא הודתה בעובדות בלשון המעטה, והטעתה את בית המשפט. שימו לב בהתקשות מול חברת בראל נכסים, התרחקו מהם." (כך במקור, א.ז).
בתגובה לפרסום השני, הנתבע מס' 2 פרסם ביום 16/12/18 את הדברים הבאים:
"זה גם הניסיון שלי. חברה חמדנית שלא בוחלת בשום אמצעי לסחוט אותך עד השקל האחרון." (להלן מטעמי נוחות - הפרסום השלישי).
5. תביעתה של קבוצת בראל מושתתת על שני פרסומים: הראשון והשלישי.
תביעתה של המתווכת מושתתת על שני פרסומים: הראשון והשני.
תיאור ההליכים בתיק
6. קבוצת בראל הגישה תביעתה במרץ 2019 ותביעתה של המתווכת הוגשה באפריל 2019.
התביעות אוחדו בהתאם להחלטת כב' הרשמת הבכירה פרבר מיום 03/09/19.
משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, התיק נקבע להגשת תצהירים ושמיעת ראיות בפני כב' השופטת קלמפנר - נבון.
עם תחילת כהונתי בבית המשפט בחיפה הועבר התיק לטיפולי.
7. מטעם קבוצת בראל הגישו תצהירים והעידו: מר אמיר ברמלי - בעלים ומנהל קבוצת בראל נכסים; מר יוסי ויזל – בעלים ומנהל קבוצת בראל נכסים.
מטעם המתווכת הוגש תצהיר והעידה: התובעת בעצמה.
מטעם הנתבעים הגישו תצהירים והעידו: הנתבעת בעצמה; גב' כרמית שירן רויטמן - בתם של הנתבעים.
הנתבעים צירפו לתצהיריהם חוות דעת מומחה, שנערכה בידי מר איתי אמינוף, שנחקר בפניי במועד ההוכחות הקבוע בתיק.
לאחר שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב והתיק בשל למתן פסק דין.
תמצית טענות הצדדים
8. התובעות טוענות כי הפרסומים נשוא התביעות מהווים לשון הרע כמשמעות מונח זה בחוק. לטענתן, יש בפרסומים כדי להציגן באור שלילי ולהעלות לגביהן חשדות להתנהלות לא ראויה. נטען כי הפרסומים נעשו מתוך כוונה וזדון לפגוע בהן, בתדמיתן ובמשלח ידן ולבזותן בעיני אחרים.
עוד נטען כי הפרסומים נולדו לאחר מתן פסק הדין בעניין דמי התיווך ביום 20/11/18, שחייב את בתם של הנתבעים לשאת במלוא עמלת התיווך. לעמדת התובעות עיתוי הפרסום נעשה במטרה לפגוע בהן בזדון ולגרום להן נזק.
קבוצת בראל טוענת בכתב תביעתה כי החומרה היתרה הגלומה בדברים שפורסמו טמונה בכך שהפרסומים נעשו על גבי הדף העסקי שלה, המונה 3,168 עוקבים, בהם לקוחות פוטנציאלים וקולגות בענף כך שפוטנציאל הפגיעה בה מתעצם.
בסיכומיה טוענת קבוצת בראל כי יש לבחון את הפרסומים כמכלול ולא כל אחד בפני עצמו, שכן מדובר בסדרת פרסומים בה השלם עולה על סך חלקיו.
קבוצת בראל עותרת לחיוב הנתבעים בתשלום בסך של 150,000 ₪ ללא הוכחת נזק, לפי כפל פיצוי מכוח סעיף 7א(ג) לחוק.
המתווכת טוענת כי הפרסומים שפורסמו על ידי הנתבעת פוגעים בה באופן אישי ובשמה הטוב, מתוך כוונה לפגוע בה, בתדמיתה החיובית ובמשלח ידה.
עוד נטען כי עצם העובדה שהנתבעת בעצמה פעלה למחיקת הפרסומים אך ממחישה את פוטנציאל הפגיעה שהיה גלום בהם.
המתווכת עותרת לחיוב הנתבעת בסך של 200,000 ₪ בגין שני פרסומים, ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 7א(ג) לחוק. לחילופין, עתרה לפיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
עוד עתרה למתן צו עשה המורה לנתבעת לפרסם התנצלות רשמית בדף העסקי של קבוצת בראל באתר.
9. הנתבעים טוענים להגנות השונות הקבועות בחוק ובכלל זה להגנות המנויות בסעיפים 13,14 ו - 15 לחוק.
הנתבעים אינם חולקים על כך שהפרסומים נולדו לאחר שהתקבל פסק הדין בעניין דמי התיווך. בכתב הגנתם הם מעלים טענות שונות כנגד התנהלותה של המתווכת בהליך דמי התיווך, מה שהוביל לטענתם לכתיבת הפרסומים, שלעמדתם מהווים הבעת דעה לגיטימית על התנהלותה ואמירותיה של המתווכת בתביעת דמי התיווך (סעיפים 23-24 לכתב ההגנה).
עוד נטען כי הפרסומים לא מהווים פרסום כמשמעו בחוק אלא מדובר בביקורת צרכנית החוסה תחת חופש הביטוי שנכתבה על ידם בדף העסקי של קבוצת בראל באתר, בחלון ייעודי, המזמין את מבקרי הדף להמליץ או לא להמליץ על קבוצת בראל ולנמק המלצתם. הנתבעים מציינים שעוקבי העמוד לא נחשפים לביקורת בעת גלישתם בעמוד, אלא רק עם כניסתם לחלון שיועד לביקורות.
ביחס לפרסום הראשון טוענים הנתבעים כי הוא הוסר כעבור שניות בודדות מרגע פרסומו, כך שאיש לא נחשף אליו למעט מר אמיר ברמלי, הבעלים של קבוצת בראל, אשר קיבל התראה למכשיר הנייד שלו. מכך עולה לשיטתם כי פרסום זה אינו מהווה פרסום כמשמעו בחוק.
לגבי הפרסום השני טוענים הנתבעים כי מדובר בביקורת צרכנית לגיטימית, שהוסרה תוך מספר שעות ממועד פרסומה. לדבריהם, מדובר בהבעת דעה לגיטימית נוכח מה שנטען להיות ניסיונם המר עם התובעות. עוד נטען שהדברים פורסמו במקום המיועד להעלאת ביקורת, כך שאין מדובר בלשון הרע אלא אי המלצה בדבר התקשרות.
לגבי הפרסום השלישי נטען שהוא נכתב כתגובה לפרסום השני, והוסר עם הסרתו של הפרסום השני. כך שלמעשה שלושת הפרסומים הוסרו זמן קצר לאחר פרסומם.
לשיטת הנתבעים, ב"כ התובעות פנה אליהם בדרישה להסרת הפרסומים לאחר שהפרסום הראשון הוסר וכי הפרסומים הוסרו לבקשתו והנתבעת אף הביעה התנצלותה.
עוד נטען על ידי הנתבעים כי הפרסומים לא גררו אחריהם תגובות ו/או שיתופים וגם לא סימן Like, מה שמוכיח לשיטתם כי הפרסומים לא נצפו על ידי העוקבים ומכאן שלא נגרם כל נזק לתובעות.
בסיכומיהם טענו הנתבעים כי מחקירתו הנגדית של מר ברמלי עולה שאיש לא פנה אליו ודיווח כי נחשף לפרסומים ועל כן אין לקבוע כי הפרסומים עולים בגדר עוולה לפי סעיף 7 לחוק.
עוד טענו בסיכומיהם כי יומן הביקורות בדף הפייסבוק של קבוצת בראל אינו פעיל, כך שבמועד כתיבת הפרסומים יומן הביקורות היה ריק וכי הביקורות החיוביות הכלולות בו נכתבו ע"י עובדים של קבוצת בראל.
ביחס לפרסום השני והשלישי טענו הנתבעים כי הם מהווים פרסום מותר בהתאם לסעיף 13(5) לחוק המהווה גם "דין וחשבון נכון והוגן" מכוח סעיף 13(7) לחוק וכי עומדות להן הגנת האמת בפרסום מכוח סעיף 14 לחוק והגנת תום הלב מכוח סעיף 15 לחוק.
תמצית ההכרעה
10. לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו על נספחיהם, בכתבי הסיכומים, שמיעת עדות הצדדים והעדים מטעמם ובשים לב למכלול הנסיבות העובדתיות והמשפטיות בתיק זה - דין שתי התביעות להתקבל, אם כי באופן חלקי.
להלן הנימוקים.
הראיות שהובאו מטעם הצדדים
11. הראיות מטעם התובעים:
עדותו של מר אמיר ברמלי:
לאחר בחינת תצהירו ושמיעת עדותו בפניי אקבע כי עדותו הייתה מהימנה בעיניי והותירה רושם טוב. העד השיב לגופו של עניין באופן ענייני ותמציתי לכל השאלות שהופנו אליו בחקירתו הממושכת יחסית. התרשמתי שהוא אינו מעורה ברזי הטכנולוגיה וכבעל עסק, וכי מה שעמד לנגד עיניו הוא למזער את הנזקים הצפויים מהפרסומים האמורים והדברים התקבלו על דעתי.
עדותו לא נסתרה ולא הופרכה ואני מאמצת אותה.
עדותו של מר יוסי ויזל:
לאחר שמיעת עדותו אקבע כי היא נשמעה באופן רציני ומדוד. העד השיב בפשטות והבהיר כי נחשף לפרסום בו היה כתוב "נוכלים ורמאים." העד אישר כי נחשף לפרסום הראשון לאחר שמר ברמלי שלח לו את ההודעה בעניין. מעדותו עלה כי אף הוא אינו מעורה ברזי הטכנולוגיה וכי לשם כך הוא ומר ברמלי מעסיקים צוות של ארבעה עובדים. העד השיב בצורה עניינית וניכר היה כי הוא משיב על פי מיטב ידיעתו. עדותו הייתה אמינה בעיניי ונתתי אמון.
עדותה של המתווכת:
חלק גדול מן השאלות שהופנו לעדה נסבו סביב הסכסוך בעניין דמי התיווך וההליך שהתנהל בגינו ולא היה בהן כל רלבנטיות למחלוקת שבפניי, כפי שאף ציינתי לא אחת במהלך דיון ההוכחות ואין בכוונתי להידרש לדברים במסגרת זו.
העדה תיארה בעדותה כיצד נחשפה לראשונה לפרסום הראשון, באופן שעולה בקנה אחד עם עדותו של מר ברמלי. בנוסף תיארה כיצד נחשפה לפרסום השני. מעדותה עלה כי עובדים נוספים נחשפו לפרסום (ר' עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 33-34). העדה העידה ברוגע, בשטף ובבהירות והיטיבה לתאר את תחושותיה לאחר שנחשפה לפרסומים ונתתי בעדותה אמון מלא.
12. הראיות מטעם הנתבעים
עדותו של המומחה - מר איתי אמינוף:
בשים לב לכך שאין מחלוקת שכל הפרסומים נמחקו, נדונה שאלת משך פרסומם ברשת האינטרנט וסוגיית היקף חשיפתם.
מחוות דעתו עלה שהפרסום הראשון היה באוויר לכל היותר כארבע דקות (סעיף 23 לחוות דעתו). כך שלדעתו, הסיכוי שהוא נצפה הוא אפסי.
ביחס לפרסום השני מציין המומחה כי על סמך הנתונים שהוצגו בפניו, אין לדעת מתי הוא הוסר. עם זאת, אין מחלוקת כי הוא הוסר ביום 16/12/18. לשיטתו, הסיכוי שמישהו צפה בפרסום השני והשלישי הוא נמוך יחסית, גם אם קיים.
המומחה השיב באופן שוטף וענייני ואישר כי למעשה תחום עיסוקו הוא מקסום חשיפה באינטרנט. בחקירתו, הסביר המומחה כי שעת העלאת הפרסום הראשון נקבעה על ידו בהתבסס על הממצאים שהוצגו בפניו, כך שאם חל בהם שינוי, אזי גם השעה משתנה בהתאם.
מעדותו עלה כי למעשה לא ניתן להצביע באופן מדויק על השעה בה הפרסום עלה לאוויר. יוער כי השערותיו לגבי מספר הגורמים שצפו או יכלו לצפות לא התבססה על ראיות אלא על הערכות שלא בוססו.
העד ענה בצורה עניינית ועל פי מיטב ידיעתו וניסיונו, הגם שתשובתיו לא בהכרח התיישבו עם גרסת הנתבעים והרשום לגבי החקירה החוזרת מדבר בעניין זה בעד עצמו. (ר' עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 8-11).
בסופו של יום לא מצאתי כי יש מקום לתת לעדותו משקל משמעותי מאחר וככל שחוות הדעת נועדה לתמוך בגרסת הנתבעים לפיה הפרסומים, ובייחוד הראשון, לא מהווים "פרסום" כהגדרתו בחוק הרי שחוות הדעת אינה תומכת בכך. גם אם אקבל עמדת המומחה שהפרסום הראשון היה באוויר למשך 4 דקות לכל היותר, עדיין יש בכך כדי לענות על דרישת "הפרסום בכתב" והחזקות הגלומות בפרסום בכתב עפ"י הוראת סעיף 2 לחוק.
עדותה של הגב' כרמית שירן רויטמן:
כלל השאלות שהופנו לעדה לא היו רלבנטיות לליבת המחלוקת, אלא עסקו רובן ככולן בהליך הקודם בעניין דמי התיווך, כך שלא מצאתי כי היה בעדותה כדי לתרום לגדר המחלוקת.
על מנת שלא לפגוע בעדה שלא לצורך אעיר רק כי לא מצאתי את עדותה כמהימנה בעיניי. העדה השיבה באופן מתחמק במכלול ההיבטים שהוצגו לה לרבות נושאים שלא סביר בעיניי כי אינה זוכרת או יודעת להשיב. כך למשל כשנשאלה מה המחיר ששילמה עבור המגרש שרכשה, השיבה כי אינה זוכרת דבר שנראה כי אינו מתקבל על הדעת.
משלא מצאתי כי עדותה רלבנטית להיבטים של לשון הרע ובשים לב לקשר בינה ובין הנתבעים הרי שלא מצאתי כי היה בה כדי לתרום לבירור התביעות.
עדותה של הנתבעת:
הנתבעת העידה באופן תוקפני ולחוץ ואישרה כי הפרסומים הראשון והשני נעשו על ידה.
הנתבעת הודתה כי היא עצמה לא התקשרה עם התובעות בהסכם שירותי תיווך והסבירה כי כתבה את הפרסומים עקב אכזבתה מתוצאות פסק הדין שניתן בעניין דמי התיווך, הגם שהתביעה כלפיה אישית נדחתה בעוד שבתה חויבה בתשלום (ראה: פרוטוקול מיום 24/05/21, עמ' 33, ש' 1-7).
כך לדבריה:
"ש. האם נכון יהיה לומר שבאותו רגע קונן בך זעם ורגשי נקמה, רצית לפגוע בבראל?
ת. לא. כתבתי את הביקורת עקב התנהלות מאכזבת שהייתה לנו מול בראל ורונית מירמוביץ וחשבתי לנכון שחשוב להזהיר לקוחות לא לחתום על טפסים שמטעים אותם והתנהלות לא נכונה ומה שנראה בעיניי שקר של רונית מירמוביץ לבית המשפט". (פרוטוקול מיום 24/05/21, עמ' 28, ש' 29-31).
העדה הסבירה כי הפרסומים נכתבו מתוך רצון להביע ביקורת על התנהלות התובעות בהליך שהתקיים בעניין דמי התיווך ולהזהיר את קהל היעד של התובעות מהתקשרות איתן "רציתי שאנשים ייזהרו מטפסים והתנהגות לא הוגנת של בראל." (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 5) .
בנוגע לפרסום הראשון, הסבירה הנתבעת כי הוא הוסר תוך שניות בודדות והודתה כי תחתיו פרסמה את הפרסום השני על התנהלות התובעות.