17. בחינת תוכן הפרסומים – עיון בפרסום ובתגובה לו מעלה כי הוא מתמקד יותר בהכפשת שמה של המתווכת והצגתה באור שלילי.
הנתבעת תולה יהבה בחופש הביטוי ובזכותה הלגיטימית להביע דעה ולבקר את התנהלות התובעות ובייחוד את התנהלותה של המתווכת. עם כל הכבוד הראוי, הרי שלא שוכנעתי כי ניתן לראות באמירותיה ובתגובה לאמירה הבעת דעה או ביקורת.
אמירות כמו: "רונית המתווכת לא הודתה בעבודות בלשון המעטה, והטעתה את בית המשפט" ותגובת הנתבע כמו "חברה חמדנית שלא בוחלת בשום אמצעי לסחוט אותך עד השקל האחרון" אינן בגדר ביקורת לגיטימית שראויה לחסות תחת חופש הביטוי. חופש הביטוי אינו מושג ערטילאי נטול גבולות וגם הוא תחום באינטרסים אחרים הראויים להגנה.
לעניין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, (פורסם בנבו, 12.11.06,סעיף 14):
"חופש הביטוי אינו חופש הביזוי והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל, הזרוע המילולית המשתלחת כואבת לעיתים, לא פחות מן הזרוע הפיזית וכשם שהחירות להניף את האחרונה מוגבלת על ידי קצה אפו של הזולת, כך גם החופש לשגר את הראשונה מתוחם על ידי כבודו של האחר."
האמירות מייחסות לתובעות מעשים פליליים ומתוך דברי הנתבעת בעצמה עולה כי הם נועדו לפגוע במשלח ידן. הנתבעת בעצמה לא הכחישה כי מטרתה הייתה להרחיק מהתובעות אנשים ולמנוע מצב שיתקשרו עמן לצורך שירותי תיווך ובכך מתקיים היסוד הנדרש גם לעניין זה.
הדברים מדברים בעד עצמם ועל כן כל שלושת הפרסומים מהווים "לשון הרע" כמשמעותה בדין.
18. האם קמה תחולה לאיזו מבין ההגנה להן טענו הנתבעים?
הגנת פרסום מותר
סעיף 13 לחוק קובע רשימה של "פרסומים מותרים" אשר פרסומם לא יהווה עוולה. בסעיף זה העניק המחוקק משקל מכריע לשיקולים כלליים-ציבוריים לפיהם אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 לחוק ייהנה מהגנה גם אם הפרסום היה כוזב וגם אם פעל בזדון או בחוסר תום לב. ההגנה אף אינה תלויה במידת העניין הציבורי שיש בפרסום. מסיבה זו, זכו ההיתרים הנזכרים בסעיף 13 לחוק להיקרא "ההגנות המוחלטות" (ראו: דנ"א 6077/02 חטר - ישי נ' ארבל, (פורסם בנבו, 07.04.03, פסקה 5). עוד יצוין שהנטל להוכחת ההגנה מוטל על שכמו של הטוען לה.
בעניינינו, טוענים הנתבעים להגנה מכוח סעיף 13(5) ו – 13(7) לחוק.
סעיף 13(5) לחוק קובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
"פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"