הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי הם חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק, מאחר ומדובר בדברים שנאמרו במסגרת תביעת התיווך.
הנתבעים לא הציגו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי הביטויים שנאמרו בפרסומים היו במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל בעניין דמי התיווך. יתרה מכך: ברי כי הדברים נרשמו לאחר שכבר ניתן פסק הדין בתביעת התיווך ותוכן הדברים מדבר בעד עצמו. משכך, לא ירדתי לסוף דעתם בעצם הטענה בעניין העלאת הנושא במסגרת דיון כאמור בסיפא של הסעיף והטענה נדחית.
עוד טענו הנתבעים בסיכומיהם כי חלה עליהם ההגנה מכוח סעיף 13(7) דהיינו כי מדובר ב"דין וחשבון נכון והוגן."
סעיף 13(7) לחוק אינו מספק הגנה מוחלטת בכל מקרה של דיווח על אודות הנאמר בישיבה פומבית במסגרת הליך משפטי. ההגנה מותנית בכך שהפרסום נאמן לדברים שנאמרו. בהקשר של הגינות החזרה בפרסום נקבע כי:
"תנאי הוא שהחזרה, שאינה חייבת להיות מילולית או מלאה, תשקף את תוכן הפרסום הקודם בצורה נכונה והוגנת, כלומר לא תוציא דברים מהקשרם, לא תיתן להם ביטוי חד-צדדי או בלתי מאוזן ולא תציג אותם באור אחר או תיתן להם משמעות שונה מאלה שבפרסום הקודם"
(ע"א 348/85 בן ציון נ' הוצאת מודיעים בע"מ, פ"ד מב(1) 797, 802 (1998)).
בעניינינו, לא הוכיחו הנתבעים את אלמנט החזרה בפרסום או כי מדובר בביטויים שנעשה בהם שימוש ע"י אחר או בחלק האחר והטענה גם בעניין זה נדחית. ממילא אין מחלוקת כי הנתבעים לא הביאו את הדברים מתוך פסק הדין אלא להפך : נתנו פרשנות משל עצמם לתוצאת פסק הדין כאשר דברים אלה ממש מהווים בין היתר את לשון הרע במקרה זה. יצוין כי הטענות ביחס לשתי הגנות אלה היו מאולצות ומלאכותיות וחסרות בסיס של ממש.
הגנת אמת בפרסום
סעיף 14 לחוק קובע כי תקום הגנה למפרסם באם יוכח כי "הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי". יסודות אלה הינם יסודות מצטברים ובהתקיים האחד ללא השני, לא תקום ההגנה הקבועה בסעיף.
לטענת הנתבעים מדובר בביקורת צרכנית המתארת את חווית התקשרותה של בתם עם התובעות. אין מחלוקת שבין הצדדים כלל לא התקיים קשר של צרכן ונותן שירות כפי שאף הנתבעת מאשרת בחקירתה הנגדית ומכאן שלא ברור הקשר לביקורת צרכנית והדברים היו נראים מאולצים (ראה: פרוטוקול 24/05/21 עמ' 33, ש' 1-4).
ממילא לא עלה בידם להוכיח את האמת הנטענת בפרסום ו/או העניין הציבורי ואזכיר שוב כי הנתבעת בעצמה החליטה להסיר את הפרסומים מטעמים השמורים עמה במועד קרוב יחסית לפרסום כך שלא ברור כיצד יש בידה להמשיך ולטעון לעניין ציבורי.