"לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר".
93. הגנה זו מהווה כאמור סייג לאחריות פלילית, ולפיכך הנטל להוכיח את התקיימותה מוטל על הנאשם הטוען לה. על מנת ליהנות מתחולתה של ההגנה נדרש הנאשם להוכיח התקיימותם של שני רכיבים: במישור הסובייקטיבי, הוא נדרש להצביע על קיומה של טעות כנה, ובמישור האובייקטיבי, כי הייתה טעות זו "בלתי נמנעת באורח סביר", קרי, כי לא ניתן היה לנקוט אמצעים סבירים למניעתה (עניין תנובה, פסקה 31 לפסק דינה של הנשיאה ביניש; עניין בלילי, בפסקה 12; עניין בורוביץ, בעמ' 934. ראו גם: יעקב קדמי על הדין בפלילים חלק ראשון, בעמ' –700-698 (מהדורה חדשה, 2012); אלעד רום טעות בחוק הפלילי 48-47, 200-193 (2015)).
94. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, כי במקרים מסוימים, הסתמכות על עצת עורך דין עשויה להקים לנאשם את הגנת הטעות במצב משפטי. יחד עם זאת נקבע, כי יש לתת פרשנות מצמצמת לתחולתה של הגנה זו, בשים לב לקשיים שהיא מעוררת. לצורך כך הותוו אמות מידה שונות לבחינת קיומה של הגנה עקב הסתמכות על ייעוץ משפטי. בכלל זה, מידת סבירותה של טענת ההסתמכות; רמת מומחיותו של עורך הדין בתחום שבו התבקשה חוות דעתו; היקף התשתית העובדתית שהונחה בפני עורך הדין; טיבה ורצינותה של חוות הדעת המשפטית; וקיומם של אמצעים חלופיים מתאימים יותר שעמדו בפני הנאשם לבירור הדין (לפירוט אמות המידה ראו עניין תנובה, פסקאות 37-36; עניין בלילי, פסקה 13; ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות 66 ו-77 (21.10.2007). ראו גם: מרים גור-אריה "הסתמכות על עצה מוטעית של עורך דין – האם פוטרת מאחריות פלילית" עלי משפט ב, 33, 53-46 (תשס"ב)).
95. לטענת המערערים, עו"ד לרר, יועצה המשפטי של התאחדות הקבלנים, ליווה מטעמה של ההתאחדות את המהלך שהובילו הקבלנים, והיה שותף לכל פעולה שנקטו: הוא פנה בשמם לעמיגור ולמשרד השיכון, השיב לשאלותיהם ונכח בפגישותיהם. בהמשך לכך, הם טענו להסתמכות על התנהלותו של עו"ד לרר, שלא הזהירם מפני דרך פעולה אסורה. לפיכך, לשיטתם, הם טעו בהבנת המצב המשפטי באופן המצדיק את החלתו של הסייג האמור. עוד טענו המערערים, ולו בשפה רפה, כי הם הסתמכו על כך שההתאחדות תמכה בהתגבשות ההסדר וגיבתה את המהלך.