--- סוף עמוד 25 ---
(דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999, ה"ח 420 (להלן: הצעת חוק האיסור)). בתוך כך, ברי כי "כלי החילוט הוא אמצעי מרכזי במאבק הגלובלי בהלבנת הון" (עניין ברהמי, בפסקה 44). לגישת המחוקק, "השקעת אמצעים לנטרול יסוד הרווח מעסקות עברייניות", ובהם כלי החילוט, "משרתת תוצאה כפולה: האחת – הון המוצא מן המחזור לא ניתן לשימוש חוזר לצורך מימון עסקאות עברייניות נוספות, השניה – מניעת הרווח מן העבריין מבטלת את התמריץ לעבור עבירה" (דברי ההסבר להצעת חוק האיסור, בעמוד 421. ראו גם גרוסמן, בלקין וליכט, בעמוד 16; ועניין שם טוב, בעמוד 413). כן הוסף בפסיקה, כי "חוק איסור הלבנת הון סימן כיעד מרכזי במאבק בתופעת הלבנת ההון את הפגיעה במקורות המימון של העבריינים. אחד העקרונות עליהם מבוסס על כן החוק הוא חילוץ רווחי הפעילות העבריינית מבין ציפורניו של העבריין, וזאת באמצעות חילוט רכוש הקשור בצורה זו או אחרת לעבירה" (עניין סיטבון, בפסקה 33. ראו גם אבן-חן, בעמוד 238).
48. ומן הכלל אל הפרט. משעמדנו על תכליות החילוט, נשאלת השאלה האם יש בהכרה בתשלום החילוט כהוצאה מותרת בניכוי משום פגיעה בתכליות אלו. כלומר, האם יש בכך כדי להביא לסיכול מדיניותו של המחוקק. אין חולק כי פגיעה שכזו קיימת. עם זאת, אניח, בהינתן שלפנינו איזון בין עקרונות מתחרים, כי מדובר בשאלה של מידה. כדי להצדיק סטייה מעקרון היסוד בדבר "מס אמת", לצורך הגנה על מדיניות ציבורית או על תקנת הציבור, נדרש לזהות פגיעה בעלת משקל מספק (ראו גם אריה, בעמוד 233).
49. בענייננו, עת מדובר בכספי חילוט, שהוצאו מידיו של המשיב עקב "צרה" אליה בחר להיכנס בנפש חפצה, התרת הניכוי תביא לפגיעה של ממש באינטרס הציבור (על הקושי לנכות הוצאה שהולדתה בעבירה בעלת יסוד נפשי העולה על רשלנות ראו, למשל, עמ"ה (מחוזי ת"א) 1143/01 מילר נ' פ"ש ת"א 3 [פורסם בנבו] (8.1.2006)); ועמ"ה (מחוזי חי') 40/95 ורד מיחזור ו.מ. בע"מ נ' פקיד שומה חיפה [פורסם בנבו] (7.5.1996). ראו גם עניין הד הקריות, בפסקה 30). ובלשונה של אורצקי (בעמוד 85):
"התרת ניכויה של הוצאה הנובעת מפעילות מסחרית מתוכננת ומחושבת מראש, ומפירה ביודעין את החוק, תמוטט את אושיות המשפט והמוסר שעליהם מושתתת מערכת המשפט. מימון ביצועה מכספי הציבור משמעו מתן צידוק והכשר לקיומה ולהמשכיותה של הפרת החוק, והכרה בהוצאה כתשלום חוקי וכשר".