59. כאמור, העקרון בדבר סיכול מדיניות המחוקק מיושם אף במשפטן של מדינות נוספות. כך, ככלל, נהגו בתי המשפט בקנדה להגביל את ניכוים של קנסות ועונשים מטעמים של סיכול מדיניות ציבורית (Jacob Nussim & Avraham D. Tabbach, Deterrence and Tax Treatment of Monetary Sanctions and Litigation Costs, 29 INT. REV. LAW ECON. 1, 2-3 (2009)). זאת, למעט מקרים בהם הדבר לווה בהפרת חוק מינורית יחסית, הקנס היווה סיכון נורמלי של העסק, לא היה בהפרה כדי לסכן את ביטחון הציבור והיא לא הייתה מכוונת או כתוצאה מרשלנות (HUGH J. AULT & BRIAN J. ARNOLD, COMPARATIVE INCOME TAXATION: A STRUCTURAL ANALYSIS 289 (3d ed. 2010) (להלן: Ault & Arnold)). בפרשת Timothy P. Neeb v. Her Majesty the Queen, [1997] 97 D.T.C. 895 (להלן: פרשת Neeb), הלך בית המשפט למסים של קנדה צעד נוסף, וקבע, מטעמים של מדיניות ציבורית, בין היתר, כי אין להתיר את ניכוי שווים של מלאי סמים ורווחי סחר בסמים שחולטו. ובלשונו של בית המשפט:
"I can see no reason why the Canadian public should be expected to subsidize a drug dealer's loss through forfeiture of illegal drugs, by allowing him to write-off the cost of drugs so forfeited, even if that cost had been established. If public policy has any role in fiscal matters it must deny such a claim… The seizure of cash. Apart from considerations of public policy there is, however a further reason for denying the deduction. This is
--- סוף עמוד 31 ---
simply a disposition of income, albeit involuntary, after it had been earned".
בשנת 1999 מצא בית המשפט העליון הקנדי לשנות ממגמה זו. בפרשת 65302 British Columbia Ltd. v. Canada, [1999] 3 S.C.R. 804, דן בית המשפט בשאלת ניכויו של היטל (Levy) אותו חויב יצרן ביצים לשלם בגין חריגה ממכסת הייצור שהוקצתה לו. בחוות דעתו של השופט Iacobucci, אליה הצטרפו השופטים Gonthier, McLachlin,Major , ו-Binnie, נקבע (בפסקה 39), כי:
"in my view, the income tax system does not distinguish among levies, fines and penalties. If the expense is incurred for the purpose of earning business income, it is deductible".
כן נקבע, בהינתן שניכוים של קנסות ועונשים, ככלל, לא נאסר מפורשות בידי הפרלמנט (בפסקה 66), כי: