בנוסף, אבקש להעיר מספר הערות בנוגע לחוות דעתו של חברי השופט שוחט.
2. ראשית, בפסקה 19 לחוות דעתו מתייחס חברי לחפיפה הקיימת לעמדתו בין השבה לבין חילוט במובן זה ששתי הפעולות מתקזזות האחת עם רעותה. בהקשר זה מזכיר חברי את פסק דינה של השופטת ע' ברון בע"א 6266/19 מדינת ישראל – המינהל האזרחי באיו"ש נ' אבנון [פורסם בנבו] (25.8.2021) (להלן: עניין אבנון) בו נקבע לעמדתו
--- סוף עמוד 55 ---
כי: "מקום שבו חולטו כספים בגין ביצוע עבירות שוחד לא ניתן יהיה להגיש תביעה אזרחית להשבתם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט בגין הסכום שחולט. כך, שכן בנסיבות אלה 'היה בכך משום כפל תשלום'".
לדעתי, אין בפסק הדין בעניין אבנון כדי ללמד על החפיפה לה טוען חברי. באותו עניין נדונה זכותה של המדינה לקבל כספי שוחד שהתקבלו אצל עובד ציבור שהורשע בפלילים, וזאת במסגרת תביעה אזרחית שעילתה המרכזית היא עשיית עושר ולא במשפט. בפסק דינה ציינה השופטת ברון כי סעיף 279 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), המאפשר לחלט כספי שוחד במקרה של הרשעה בעבירה זו, אינו מונע הגשת תביעה אזרחית להשבת כספי השוחד. בהקשר זה היא ציינה עוד כי על פני הדברים, אִילו היו מחולטים כספי השוחד לא היה מקום להגשת תביעה אזרחית. קביעה זו מובנת בנסיבות אותו עניין, שכן אם אכן היו מחולטים כספי השוחד דומה כי הייתה מתאיינת ההתעשרות שעל יסודה הוגשה התביעה. אולם לא זו בלבד שלא מדובר בקביעה נחרצת, אלא שלא מדובר בקביעה רוחבית גורפת ביחס לכל מקרה של חילוט והשבה. מבלי לטעת מסמרות בדבר, ניתן להעלות על הדעת מקרים שבהם לא יהיה בחילוט כספי השוחד משום "כפל תשלום", כגון מקרים בהם התביעה מוגשת על ידי גורם אחר שאינו המדינה או מקרים שבהם לא חולט מלוא סכום השוחד (וראו לעניין זה: אבינועם מגן המשפט האזרחי והמאבק בשחיתות 277 (2020); ולא למותר לציין כי לשונו של סעיף 297 לחוק העונשין אינה שוללת את אפשרות קיומם של חילוט ושל תביעה אזרחית גם יחד). ואם כך הם פני הדברים בנוגע לחילוט כספי שוחד, ודאי שכך הם הדברים בנוגע לחילוט מכוח הוראות חוק איסור הלבנת הון, שאינו מוטל בהכרח רק על ההתעשרות כמבואר לעיל.
3. שנית, בפסקה 10 לחוות דעתו מסתמך חברי על עמדתו של פרופ' אדרעי, לפיה "הכנסה היא התעשרות ממומשת במקור, ולא יתכן לומר שאירעה התעשרות כזו אם קיימת חובת השבה ביחס לכספים, ועל אחת כמה וכמה אם הושבו בפועל". ברם, עמדה זו נדחתה באופן חד משמעי בעניין דמארי (פסקה ע"א לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין).