אקדים ואומר כי לטעמי, המסקנה העולה מבחינתן של הראיות שהוגשו לתיק היא שהתשובה לשאלה האמורה היא חיובית.
12. התובעת הגישה כראיה מטעמה את חוות דעתו של רו"ח משה דונוביץ', וזאת בנוגע לשאלה האם לאור המסמכים שהוצגו על ידי הנתבעים - ובכלל זה אישור רו"ח על הפסקת פעילותן של החברות אמכ ואגו, דוחות כספיים של חברות אלה, תדפיסי חשבונות הבנק של הנתבעים ושל החברות, תדפיס רשם החברות ו"טופס יא" (טופס פחת) של אמכ - נסתרה חזקת הברחת הנכסים הקבועה בדין לחובתם של הנתבעים.
חוות הדעת ערוכה בשני פרקים, שכל אחד מהם מתייחס לחברה אחרת, ומסקנה המומחה ביחס לכל אחת מהן היא אחת, והיא שחזקת הברחת הנכסים לא נסתרת מניתוח המסמכים שהוצגו למומחה.
חוות הדעת ממקדת את סימני השאלה שעלו לדידה של התובעת מהמסמכים שהועברו לידיה בנוגע לשאלה מה נעשה בנכסיהן של החברות אגו ואמכ במועד בו הופסקה פעילותן.
13. כך, בחוות דעתו (בסעיף 6.2 שבה, בעמ' 7 לקובץ הסרוק) מציין רו"ח דונביץ' כי קיים סימן שאלה בנוגע לסכום מרכזי בסך של כ - 912,000 ₪, אשר נזכר בדוח הכספי של אגו לשנת 2005 כסכום החוב של אמכ כלפיה. רו"ח דונביץ' מציין כי קיימת אפשרות שסכום זה שולם לבעלי המניות של החברה (וכלשון חוות הדעת: "מאחר וחוב החברה הקשורה סולק ומאחר ולכאורה החוב לא נמחק כי לא נרשמה בגינו הכנסה, נותרה האפשרות כי החוב שולם לבעלי מניותיה ו/או תשלום התחייבויות בשם החברה הזכאית").
14. מנגד, בחקירתו הנגדית אישר רו"ח דונביץ', כי אין הוא יכול לשלול את האפשרות ולפיה נטלה אמכ על עצמה את חובה של אגו לבנק, בדרך של כיסוי ההלוואה שנטלה אגו ונטילת הלוואה חדשה שהוזרמה לאמכ, ואף אישר כי האמור בדוח הכספי של אמכ לשנת 2006 עשוי להתיישב עם ההסבר האמור של הנתבעים.
המומחה ציין אמנם בחקירתו שלדעתו המקצועית, האופן שבו נרשמו הדברים בדוחות הכספיים של שתי החברות איננו מקובל (עמ' 21 ש' 17), אך אישר כי גרסת הנתבעים עשויה להיות הסבר אפשרי לרישומים אלה. כדברי העד (בעמ' 22 ש' 1-3):
"אני לא יודע מה זה נטילת חובות על ידי אמכ, אמכ נותרו לה הלוואות חדשות ואגו אני מניח שנפרעו הלוואות. מדובר בשתי ישויות שונות. אני מקבל את מה שאתם אומרים. זה לא נסתר מהרישומים. לשאלת בית המשפט זה לא נסתר מהרישומים".
ובהמשך (ש' 29-31):
"ש. למעשה הגענו להסברים ל - 800,000 ₪ ועוד 100,000 ועוד 10,000 ₪, ובסך הכל זה מתכנס למספר הנעלם 912,000 ₪
ת. נכון".