37. לא מצאתי ממש בטענה זו של התובעת:
ראשית, הנתבע לא הכחיש בעדותו כי חתם על ערבות בחוזה השכירות לרשם, שאחיו הוא בעליה, וכי אף שעבד לטובתה את רישיון המונית שלו (ראו ת/9 ואת עדותו של הנתבע בעמ' 49 ש' 32 - עמ' 50 ש' 17). הנתבע אף הסביר בעדותו את הנסיבות בהן יצא חברו מיכאל יצחקוב מהעסקה (עמ' 50 ש' 19-28). גרסת הנתבע ביחס למכירת פעילותה של אמכ לרשם עלתה כבר בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע ופורטה בתצהיר התגובה לתצהירי ההזמה שהגישה התובעת.
גרסתו של הנתבע בנוגע להשתלשלות האירועים לא נסתרה כלל, וממילא לא מצאתי כיצד יש במעורבותו של הנתבע בפעילותה של רשם, עמוקה ככל שתהיה, כדי להשליך על חוב הארנונה מושא הליך זה בנסיבות שתוארו לעיל.
אעיר, כי גם בפסק הדין שניתן כנגד הנתבע בת.א. (י-ם) 12216-12-16 ר.מ.פ.א. נכסים בע"מ נ' ר.ש.ם. ספורט ובריאות בע"מ (19.5.2019) חויב הנתבע כערב בלבד כלפי רשם, וממילא אין בפסק דין זה כדי להועיל במאום לתובעת.
שנית, ולעצם הטענה בדבר הברחת הסכום הספציפי: כזכור, טופס י"א (הפחת) של אמכ הוצג למומחים מטעם בעלי הדין. המומחה מטעם התובעת רו"ח דונביץ' ציין אמנם בחוות דעתו הנוגעת לאמכ (בסעיף 6.3) כי לא ניתן הסבר להרכב היתרה בסך של כ - 3,000 ₪ שצוינה בצד סעיף "ציוד מכון הכושר", ושב והדגיש את התמיהה העולה לדידו מהפסקת הפעילות וממכירת הרכוש שלא באופן הדרגתי.
מומחה הנתבעים רו"ח רז התייחס לסוגיה בחוות דעתו וציין (בסעיף ה, עמ' 47 לקובץ הסרוק של ראיות הנתבעים) כי "כמצוין בביאור 1ב לדוחות הכספיים המבוקרים של החברה, בשנת 2011 הפסיקה החברה את פעילותה בשל קשיים כלכליים והעבירה אותה לחברת... לפיכך אין מקום להערה המצוינת בסוף חוות הדעת המעלה ספקות לעניין אופי המימוש המהיר של הרכוש".
רו"ח רז התייחס גם בחקירתו הנגדית לנקודה זו ולסכום הכולל שנרשם בסעיף והסביר (בעמ' 64 ש' 24-29):
"בטופס [הכוונה לטופס פחת] יש הרבה פריטים. אפשר לראות את התאריכים. אפשר לראות הרבה פריטים שמופיעים ב- 2005. מהיום שקנו אותם עד ליום שהפריטים האלה לא שווים הרבה. אם אנחנו בסוף 2011 אנו נמצאים, אז רק מה שקנו בדצמבר 2005 זה כבר 6 שנים, ואם זה עבר מאגו אז עוד יותר. זה ממש ברזלים. בעלות המופחתת היא לא כזאת, יש פחת כל שנה. כיסא מפחיתים 7% לשנה, יכול להיות שאחרי 7 שנים השווי שלו הוא אפס אבל מבחינת כללי הפחת הוא שווה משהו. יש לו ערך בספרים. זה לא שווי".
גם הנתבעת התייחסה לנקודה זו בתצהירה (בסעיף 121) והסבירה כי הציוד של אמכ נמכר כולו, וכי הציוד שנותר על פי דוח הפחת של החברה הוא רמקולים וציוד הגברה ישן שככל הנראה לא היה בעל ערך ממשי.
כעולה מפרק פסק הדין המתייחס לחזקת הברחת הנכסים, הסברי הנתבעים מקובלים עליי במלואם גם בנקודה זו. כאמור לעיל, בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש בטענותיה של התובעת בנוגע לפעולותיו של הנתבע ברשם שלא הוכחו די צרכן כדי להצדיק הרמת מסך כלפי הנתבעים.
חברת אגו מודיעין בע"מ
38. טענה נוספת של התובעת מתייחסת למעמדו של הנתבע במכון כושר נוסף המצוי במודיעין בשם אגו מודיעין, המצוי בבעלות בנם של הנתבעים, ואשר אותה הקים הנתבע בשנת 2008. בהקשר זה מצביעה התובעת על שעבוד שוטף שנרשם על נכסיהן של אמכ ושל אגו לטובת חברת אגו מודיעין, וכן על כך שהנתבע חתום על מסמכי שעבוד של שיקים לצורך קבלת אשראי לאגו מודיעין (ת/5; לא הוברר לחלוטין אם מדובר היה בשיקים של אגו מודיעין או של אמכ - ראו עדות הנתבעת בעמ' 68 ש' 4 לעומת הרשום בכותרת המסמך המפרטת את רשימת השיקים בת/5). עוד הצביעה התובעת על כך שהנתבע חתום על הסכם שיפוץ מול חברה בשם כחול לבן כמיופה כוח מטעמה של אגו מודיעין.
התובעת אף ערכה חקירה סמויה במכון הכושר אגו מודיעין ממנה עלה לכאורה כי הנתבע הציג עצמו לפני לקוח פוטנציאלי, הוא החוקר שהגיע למקום, כמנהל מכון הכושר (ראו את תצהירו של החוקר ליאור דון ואת תצהירו של החוקר משה הרטמן ז"ל, שנפטר בטרם נחקר בחקירה נגדית על תצהירו זה).
39. הנתבע מצדו העיד כי הקים את החברה עבור בנו כשזה שהה בחו"ל , וכי עם הגעתו של הבן ארצה העביר את המניות בחברה זו על שמו (עמ' 39 ש' 34 - עמ' 40 ש' 4, וראו גם ת/4). הנתבעת הצהירה גם היא שהמדובר בחברה השייכת לבנם של הנתבעים, וכי הפעילות בחדר הכושר המופעל על ידי חברה זו החלה בפועל רק בשנת 2009, עם חזרתו של הבן מארצות הברית.
40. דומה כי גם טענותיה האחרונות של התובעת באו לחזק את הרושם בדבר דרכי פעולתו של הנתבע, אך לא הוברר כיצד הנתונים הנוגעים לחברת אגו מודיעין נוגעים לענייננו:
אין טענה שאגו מודיעין, הפועלת בתחום שיפוט של רשות מקומית אחרת, חבה סכום כלשהו לתובעת. אין כל טענה וממילא אין ראיה כי נכסים כלשהם של אגו או של אמכ הוברחו לאגו מודיעין. עצם שעבוד נכסיהן של אמכ ואגו לטובת אגו מודיעין אינו מצביע כלשעצמו על עירוב נכסים ביניהן, וודאי שאינו מבסס כשהוא לבדו צידוק להרמת מסך מכוח סעיף 6 לחוק החברות, לא כל שכן כלפי הנושה שלא לטובתו נרשם השעבוד. יוער, כי הנתבעת העידה שהשעבוד האמור כלל לא מומש (ראו תצהיר ההזמה של הנתבעת בסעיף 15, שלא נסתר), וממילא אף בדיעבד לא הועבר כל נכס של אמכ לנושה של אגו מודיעין.
41. זאת ועוד, חברת אגו מודיעין הוקמה כשלוש שנים לפני שנסגרה אמכ, כלומר לפני שהרימו הנתבעים ידיים ומשכו ידיהם מפעילותה של חברה זו. גם פער זה בזמנים אינו מתיישב עם טענה ל"תכנון מוקדם" כביכול של הברחת נכסים מאמכ לאגו מודיעין, זאת בייחוד משאין חולק כי בשנת 2008 עוד ניסו הנתבעים להגיע להסדר עם התובעת, הסדר אותו הפרו רק לקראת סוף שנת 2009 (ראו תצהירה של גב' צידון מטעם התובעת, בסעיף 13, ועמ' 61 לקובץ הסרוק של ראיות התובעת, והשוו לטענה העובדתית הסותרת והבלתי מבוססת שטענה התובעת בסעיף 214 רישא לסיכומיה).
42. אעיר כי למרבה הצער, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק זה נהרג בנם של הנתבעים בתאונת דרכים (ראו הודעת הנתבעים מיום 21.10.2021).
תרמית וחוסר תום לב?
43. התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לחייב את הנתבעים בחוב הארנונה גם מכוח עילת התרמית, שכן למרות שבמהלך חודש יוני 2008 הגיעו להסדר תשלומים עם התובעת, שנעשה בחשבונה של אגו, לא טרחו לציין בפניה של התובעת שחברה זו חדלה מפעילות זה מכבר. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים יצרו כלפיה מצג כוזב בדבר המשך פעילותה של אגו משהגישו בשמה בשנת 2009 עתירה לבג"ץ בנוגע לסבירותם של תעריפי הארנונה הנגבים מחדרי כושר בתחומה ואשר אינם פועלים במלונות או במתנ"סים.
44. כידוע, קביעת אחריות בגין עוולת התרמית כרוכה בהטלת אשם אישי, ועל כן נפסק כי הנטל להוכחתה של עוולת התרמית הוא נטל כבד (ע"א 125/89 בלס נ' ערן פיקולבסקי, פ"ד מו(4) 441 (1992) בפסקה 7; ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ"ד לח(4) 253 (1984)). התובעת לא עמדה בנטל זה.
45. יתר על כן, אודה כי לא ירדתי לסוף דעתה של התובעת בטענותיה אלה:
משפעלו הנתבעים בהתאם להסדר התשלומים משך למעלה משנה, על מה ולמה יצא קצפה של התובעת בנוגע לזהות החשבון במסגרתו נעשה ההסדר? כלום הייתה התובעת מעירה דבר בעניין זה אילו עמדו הנתבעים בהסדר עד תום?? אכן, סביר להניח שהתובעת לא הייתה טורחת לנקוט הליכי גבייה מנהליים כלפי אגו אילו ידעה שזו חדלה מלפעול, אלא שספק אם התובעת "סבלה על ידי כך נזק ממון" ממשי, לא כל שכן בסכום המתקרב לסכום חובה של אגו בהליך שלפניי. ממילא, אפילו אניח שכוונת הנתבעים הייתה להטעות את התובעת בעניין זה, וספק רב בעיניי אם אכן כך הוא, "אין להגיש תובענה על היצג כאמור" בהעדר קשר סיבתי בינו לבין נזקה של התובעת (ראו לשונה הברורה של הוראת סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכן ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשייה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (12.8.2007), בפסקה 12 לפסק הדין).
איני מקבלת גם את טענת התובעת בנוגע לצירופה של אגו כעותרת לבג"ץ: אין חולק על כך שגם אמכ הייתה אחת העותרות בעתירה זו. הכיצד מתיישב נתון זה עם כוונתם כביכול של הנתבעים להסתיר את הפסקת פעילותה של אגו? כדברי הנתבע בעדותו: "גם אמכ וגם אגו רשומים שם, אז מה יש לי להסתיר. היו לאגו חובות" (עמ' 48 ש' 8). כמו כן, משנמחקה העתירה האמורה בהסכמה, כיצד נפגעה התובעת מנתון זה??
עשיית עושר ולא במשפט?
46. טענה נוספת של התובעת היא שיש לחייב את הנתבעים בחוב הארנונה מושא התביעה מאחר ש"התעשרו" בעצם קבלת שירותיה המוניציפליים ללא שהחברות שבשליטתן שילמו את התמורה בעד שירותים אלה. דומה כי טענה זו חותרת באופן עמוק תחת מושג האישיות המשפטית הנפרדת, עמו נדרשה התובעת להתמודד במסגרת הליך זה. קבלתה של טענה זו תעקר למעשה מתוכן את הדרישות הקבועות בדין למתן הסעד החריג של הרמת המסך, בין במסלול חוק ההסדרים ובין במסלול סעיף 6 לחוק החברות, ולפיכך דינה דחייה.
סוף דבר
47. כעולה מכל האמור מעלה, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 45,000 ₪. בסך הכל תשלם אפוא התובעת לנתבעים 90,000 ₪.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תשלח לבעלי הדין את פסק הדין.
ניתן ביום י"ז אייר תשפ"ב, 18 מאי 2022, ותוקן ביום י"ח אייר תשפ"ב, 19 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
אורנה סנדלר איתן