--- סוף עמוד 19 ---
מקומה, מועדה ומהימנותה, הכול כאמור לעיל. אם כך הדין לגבי ההקלטה המקורית, הרי גם ההעתק מוגש באותה דרך, ובלבד, כמובן, שההעתק קביל על-פי התנאים והסייגים של כלל הראיה הטובה ביותר".
52. כידוע, ההלכה הנוהגת כיום בדיני ראיות היא כי יש להעתיק את מרכז הכובד משאלות של קבילות לכללים של משקל, ובלשון דנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נגד חג' יחיא, פ"ד מז(3), 661, 671: "המגמה אשר באה לידי ביטוי בהתפתחותו של המשפט כהשתקפותה בחקיקה ובפסיקה בישראל, כמו גם בארצות אחרות שבהן נוהגת תפיסת המשפט האנגלו-אמריקני, היא של צמצום הסייגים החלים על קבילותן של ראיות כדי להותיר בידי בית המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה. הווי אומר, במקום מחסום הקבילות, שהיקפו הולך אט אט ומצטמצם, התפתחה בעולם המשפט האנגלו-אמריקני הגישה, המבכרת בדיקה עניינית של כל ראיה רלוואנטית על-ידי הערכאה השיפוטית. במקום סייגים פורמאליסטיים באה בדיקת האמינות (trustworthiness)".
53. בפרשת מנבר חזר בית המשפט העליון (כב' השופט ת' אור) על ההלכה שנקבעה בפרשת שניר, והוסיף: "לעתים יהיה ניתן להוכיח את תוכנה של השיחה ולקבל כראיה תמליל שלה אף שתנאי הקבילות כאמור לא הוכחו. כך הוא במקרה שיש הודאה מצד הנאשם, שתמליל של שיחה משקף את תוכנה הנכון של השיחה אשר הוקלטה. ברי שהנאשם רשאי לאשר, אם באמרה שלו ואם בעדות, שהוא נטל חלק בשיחה המוצאת את ביטויה בתמליל, וכי התמליל מהווה שיקוף מהימן של אותה שיחה. ברור שאם יאמר זאת במפורש ובפה מלא, תהיה זו הודאה מצדו בקיום השיחה ובתוכנה, שכמוה ככל הודאה של נאשם בעובדות. אולם הודאה כזו אינה חייבת להיות הודאה מפורשת. היא יכולה להיות הודאה במשתמע, הבאה לידי ביטוי בהתנהגות המערער. כך, למשל, אם נאשם נדרש בחקירה לשיחה אשר מוצאת את ביטויה בתמליל והוא מתייחס לשיחה בצורה חד-משמעית כאל שיחה המשקפת שיחת אמת, תוך שהוא מצדו מעניק ביאורים ופירושים למשמעות הדברים הנאמרים, יהיה ניתן להסתמך על דבריו כהודאה בעצם קיומה של השיחה כפי שזו משתקפת בתמליל. כל זאת רק אם – וזאת יש להדגיש – דבריו של הנאשם מצביעים באופן ברור וחד-משמעי על כך שהוא מודה בקיום אותה שיחה המוצאת את ביטויה בתמליל.
בע"פ 2801/95 קורקין נ' מדינת ישראל נדונה שאלה דומה. גם שם לא הוכחו התנאים המוקדמים לקבילות תמליל שיחה מסוימת בין הנאשם לאחר. בקבלו את התמליל כראיה אומר בית-המשפט, מפי חברי השופט קדמי: 'המערער, בחקירתו הנגדית, אינו טוען שהשיחה המתומללת בת/69 לא התקיימה או שתוכנה 'עוות' או 'בושל'. אדרבא, המערער מתייחס אל השיחה המוקלטת כאל שיחה שהתקיימה כפי שהיא מופיעה בתמליל, והוא עושה כמיטב יכולתו על-מנת ליתן לתוכנה 'הסבר', העולה בקנה אחד עם טענתו...' (שם, בעמ' 804)".