--- סוף עמוד 18 ---
גם כאשר אלו לא תיעדו באופן רציף את השיחה שהוקלטה, אם בשל תקלה, ואם בשל פעולה מכוונת של מי שביצע את ההקלטה. עוד נקבע, והדברים נוגעים יותר ליישומם של שני התנאים הראשונים לקבילות הטכנית, כי איכות נמוכה של הקלטה לא תפגע בקבילותה כראיה.
התנאי החמישי דן בשאלת דיוק האבחנה של אלה הנדרשים להאזין למה שהוקלט, כי למותר להדגיש, שיש חשיבות רבה לכך, אם דברים, המושמעים או המצולמים מיוחסים לפלוני או לפלמוני.
התנאי השישי קרוב במהותו לתנאי הרביעי, וכפי ששם עולה השאלה, שמא טופל בסליל ההקלטה או בסרט הצילום באופן שיש בו כדי להוסיף או לגרוע, הרי עולה כאן השאלה, אם לא טופל הדובר או הדוברים באופן שיש בו כדי להביאם לעשיית או לאמירת דברים, שהשמעתם נכפתה עליהם, או, לחלופין, שמא נעדרת תגובה של אחד הנוכחים, מאחר שמנעו ממנו בכוח. במשך השנים הובהר, כי התנאי השישי הנדרש לתוכן ההקלטה רלוונטי למשקל הראייה "וזאת בלבד, ולא על קבילותה" (ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 33 (16.11.2016)).
להשלמת התמונה יצוין כי מתווסף לאלה תנאי נוסף, אשר מקורו בחוק האזנת סתר, תשל"ט-1979, לפיו בוחנים את הנסיבות שבמסגרתן נעשו ההקלטה או הצילום, על מנת לקבוע אם הדברים שתועדו הושגו בהאזנת סתר, האסורה על פי החוק, אם לאו. מבחן זה איננו נוגע באמינות ההקלטה או הצילום או במהימנות תוכנם, אלא בנסיבות אשר שימשו להשגתם.
50. ברם, עיון בפסיקה שהתקבלה במרוצת השנים מלמד כי ההלכה הפסוקה נקטה גישה מרוככת ביישום התנאים דלעיל (ראו: ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל פ"ד לד(3) 561 (1980) - (להלן: "אפללו"); ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פד לח(4) 169, 198-197 (1984) - (להלן: "שניר"); ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) 150 - (להלן: "מנבר"); ע"פ 331/88 חלובה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 141, 146 (1990); ע"פ 4178/10 פרג' נ' מדינת ישראל 198-197 (19.8.2013)). הוטעם, כי במוקד הדברים "השאלה היא של נאמנות ואמינות של מה שהוקלט" (עניין שניר, בעמ' 196). לפיכך, "השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" (עניין אפללו, בע' 572).
51. בפרשת שניר קבע בית המשפט העליון, כי ההקלטה היא ראיה בפני עצמה ואין צורך בעד שיעיד כי שמע את הדברים, אולם על מגיש הראיה להוכיח את תנאי קבילותה שפורטו לעיל. עוד נקבע כי גם ראיה משנית (כגון עותק או תמלול) יכולה לשמש מבחינת תוכנה כראיה עצמאית בזכות עצמה. וכך נאמר: "הראיה המשנית יכולה לשמש מבחינת תוכנה כראיה עצמאית בזכות עצמה; כפי שההקלטה עצמה הייתה קבילה, כך גם העתק הימנה קביל, ואין צורך בכך שעד פלוני יזכור את מלוא תוכן ההקלטה כדי שיוכל להגישה. כמוזכר כבר, דרושים תנאים מצטברים מסוימים כדי להפוך הקלטה לקבילה, ובמסגרת קיום תנאים אלה מתמלא גם תנאי הזהוי של ההקלטה מבחינת