55. עוד אפנה לדברי המלומד י' קדמי, בספרו על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009), חלק שלישי, בעמ' 1306-1307, שם נאמר בנוגע לקבילות ולמשקל סרטון כראיה, כך:
--- סוף עמוד 21 ---
"דין צילום כדין 'מסמך' ... לעניין כוחו לשמש ראיה, דין סרט נע כדין צילום דומם; שהרי הראשון אינו אלא רצף של צילומים 'דוממים'. המונח 'צילום' להלן, משמעותו היא, על כן, הן צילום 'בודד' והן 'סרט נע' (מכל סוג, לרבות סרט וידיאו לטלוויזיה).
ככל ראיה אחרת - ובמיוחד אלו 'המדברות בעד עצמן' - יש להבחין גם כאן, הבחנה ברורה, בין 'קבילות' לבין 'משקל'. קבילתו של צילום מותנית בעיקרה בעמידה במבחן טכני של 'אמינות' הצילום; בעוד שמשקלו מותנה בעיקרו בעמידה במבחן ענייני של 'איכות' הצילום, לאמור: יכולתו לשקף נכונה את המציאות בנקודה השנויה במחלוקת.
שניים הם התנאים לקבילתו של צילום: ראשית - והוא עיקר - כי המדובר בצילום 'אמין' מן ההיבט הטכני ,לאמור: צילום 'אמיתי' להבדיל מצילום 'מבושל' בלשון המקצוענים; ושנית - כי לכאורה, על פניו, מציג הצילום 'בצורה אובייקטיבית את הנושא או המצב השנויים במחלוקת'. ... כיום שוב אין מחלוקת על כך, שצילום מהווה ראיה עצמאית העומדת בפני עצמה והדוברת בעד עצמה, ואין היא תלויה בזיכרונו החזותי של עד ראיה. כפי שהוכח במרוצת הזמן: כושר הקליטה והזיכרון החזותי של עד 'נופלים' מכושר הקליטה ויכולת ההנצחה החזותית של צילום; וכל עוד מדובר על צילום אוטנטי – ידו של הצילום על העליונה. כיום שוב אין קבילותו של צילום מותנית בעדותו של עד ראיה המתאר את 'תוכנו'; ודי בעדות 'טכנית' – לאו דווקא של הצלם – המזהה את הצילום, מציגה אותו כצילום של אירוע רלוונטי לדיון ומעמידה אותו בחזקת כשרות, לאמור: שהוא צילום אמיתי של האירוע המצולם בו.
משקלו הראייתי של צילום ייקבע, מטבע הדברים, על פי שניים אלה: ראשית – על פי איכותו 'הטכנית', דהיינו: שלמות הצילום, חדותו, היכולת ללמוד ממנו את פרטי האירוע המצולם וכיוצ"ב; ושנית – והוא העיקר – על פי איכותו ה'עניינית', דהיינו: על פי היכולת לסמוך על כך שהצילום אינו 'מגמתי' – במכוון או שלא מדעת – במובן זה שאין בו כדי לעוות את המציאות כפי שהייתה נקלטת בעיניו של עד ראיה אובייקטיבי שהיה נקלע למקום האירוע. כ'סרט הקלטה', כך גם ה'צילום' חשוף לפגמים וליקוים – מכוונים ושאינם מכוונים – הנוטלים מכוחו הראייתי לשמש הוכחה למצולם בו. אשר על כן, אם נמצאות בצילום בודד 'פינות חשוכות', או אם מתגלים בסרט צילום קטעים מטושטשים וכיוצ"ב פגמי צילום – יהיה בכך כדי ליטול ממשקלו הראייתי של הצילום; והוא הדין כאשר מתברר כי סרט צילום עבר עריכה לאחר הצילום, ויש מקום לחשש שהיה בעריכה כדי לפגוע ב'אמיתות' הצילום. עם זאת, לא למיותר יהיה להוסיף כי כאשר מדובר בצילום – הן צילום בודד, הן סרט צילום והן סרט הקלטה – שנפגע ב'חלקו', אין כל מניעה ליתן לחלקיו האחרים את מלוא המשקל הראייתי, הכל לפי העניין; ובלבד שאותם חלקים 'אחרים' אינם לוקים במשקלם מחמת הפגם שבגינו איבד החלק ה'פגום' את כוחו שלו.