--- סוף עמוד 22 ---
לשון אחר: כל עוד מהווים החלקים ה'אחרים' יחידות עצמאיות ובלתי תלויות בחלק הפגום – ניתן להעניק להם מלוא המשקל הראייתי".
56. על רקע התנאים, הכללים והתמורות שנמנו ונקבעו בפסיקה, כמפורט לעיל, אעמוד על מסלולו של מכשיר ה-DVR שכלל את קבצי הסרטונים המצולמים בגן במקרה דנא, מעת הוצאתו מהגן ועד להבאתו למשטרת ישראל ובהמשך הצגתו לבית המשפט כחלק מראיות המאשימה, כפי שעלה מהעדויות ומהראיות שהוצגו לפני.
כאמור, בהחלטתי מיום 22.2.2022, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את התנגדות הנאשמות להגשת הסרטים ומכשיר ה-DVR כראיות קבילות מטעם התביעה, הגם שהתרשמתי כי שרשרת העברת אותם מוצגים מיד ליד מאז הוצאתם מהגן ועד להבאתם למשטרת ישראל אינה חפה מקשיים, שכן לצד זאת הוצגו ראיות ונשמעו עדויות שהיה בהן די כדי לבסס את הקביעה כי המאשימה צלחה את משוכת רף הקבילות, כך שמדובר בראיות קבילות.
57. ככלל, חומר מחשב כהגדרתו בחוק, צריך להיות מטופל על פי הכללים הנוהגים בתפיסת מוצג, וזאת מתוך הכרה שהמורכבות הטכנולוגית בתוצרים דיגיטליים, עלולה להוביל לשיבוש הראיות הטכנולוגיות הנאספות במהלכה של חקירה. לכן, כדי להבטיח שאין כל חשש לשיבוש מידע רלוונטי, התוותה המשטרה נהלים ברורים לאיסוף, טיפול ואחסנת חומר שכזה, המבטיחים קיום "שרשרת מוצג" מסודרת (ראו נוהל משטרתי מס' 03.300.035 מחודש נובמבר 2011).
עם זאת, הגשת ראיות ומוצגים במשפט, נעשית בדרך המותווית בפקודת הראיות ועל פי הנחיות הדין הרלוונטיות. לכן, אף אם השתלשלות האירועים הביאה לכך שמכשיר ה-DVR לא נתפס מלכתחילה על ידי המשטרה, ולא קוים הנוהל המשטרתי המצוין, אין משמעו כי יש בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לקבילותם של הסרטונים כראיה, ואף אין מתחייבת פגיעה במשקלה הראייתי.
58. ואכן, מכשיר ה-DVR במקרה דנא, שכלל כאמור את הסרטונים ממצלמות האבטחה שהותקנו בגן ותיעדו את המתרחש בו בתקופה מושא כתב האישום לא נתפס מלכתחילה על ידי המשטרה, כפי שראוי היה, אלא למעשה אימא של אחת הפעוטות בגן קיבלה לידיה את מכשיר ה-DVR, בהסכמת הבעלים ומנהלת הגן, הגננת סיגל, ולאחר מכן עבר מידיה לאחרים, במטרה לסייע בידה לצפות בסרטונים שתיעדו את שהתרחש בגן בימים שקדמו לאותו מועד.
59. מהראיות (לרבות הודעות שנמסרו במשטרה) והעדויות שנשמעו בבית המשפט מפי עדי המאשימה, נמצא כי ביום 7.8.2020 התקיימה שיחה טלפונית בין מור לבין גל (להלן: "מור" ו"גל", בהתאמה), אשר בנותיהן הפעוטות היו בגן, והשתיים שיתפו זו את זו בהפרעות התנהגותיות חריגות שפקדו את בנותיהן באותה תקופה, שכללו עצבנות, התקפי זעם, צרחות, השלכת דברים, השתטחות על הרצפה,