מצפיה בסרטון עולה כי הפעוט א.כ הכה קלות פעוטה אחרת. הנאשמת 2 ניגשה אליו אחזה בידו ודחפה אותו, תוך כדי שהיא מלווה אותו מספר מטרים, הפעוט התנגד לנאשמת 2. לאור זאת, הנאשמת 2 הרימה אותו באוויר והושיבה אותו על כיסא אוכל מוגבה. מיד לאחר מכן, העבירה הנאשמת 2 את הפעוט לכיסא מוגבה אחר (שהיה מותקן לו מגש אכילה). לאחר מספר שניות, החליטה הנאשמת 2 להוריד את הפעוט מהכיסא הגובה ונשאה אותו לצד החדר כדי להושיבו על כיסא רגיל. בטרם הושיבה הנאשמת 2 את הפעוט על הכיסא, החליטה להושיבו על כיסא אחר ושוב נשאה אותו לצדו הקודם של החדר ואז הושיבה את הפעוט בתנועה מהירה על הכיסא. הפעוט ירד מהכיסא. בשלב זה, סיגל הרימה את הפעוט והושיבה אותו מחדש על הכיסא. הפעוט פרץ בבכי.
לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי אין מדובר במקרה להרשעה. אמנם, סבורני כי הושבת פעוט על כיסא אוכל גבוה, אך כאמצעי ענישה או הרחקה מפעוטות אחרים, מבלי שביכולתו להיחלץ ממנו בכוחות עצמו, הינו פסול מעיקרו, ומהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט על גופו, ואין נפקא מינה אם ארע בשל כך נזק גופני, כאב או חוסר נוחות. אולם, במקרה הנדון הושבת הפעוט על
--- סוף עמוד 185 ---
הכיסא המוגבה ארכה שניות בודדות, ועל כן מדובר בפגיעה קלה יחסית. כמו כן, התרשמתי כי הנאשמת 2 לא נקטה בכוחניות כלפי הפעוט, הגם שניתן היה לבחור בדרכים נעימות ומחנכות יותר על מנת להעסיק את הפעוט, ולמנוע ממנו להכות פעוטות אחרים.
אשר על כן, נחה דעתי כי מדובר במקרה גבולי, ועל-כן אמנע מהרשעת הנאשמת 2 בעבירת תקיפה בשל אירוע זה.
(ג) לפי סעיף 11(ח) לכתב האישום, בתאריך 28.7.2020 בשעה 15:45, ניגש הפעוט א.כ לנאשמת 1 וזו תפסה אותו בידו והפילה אותו ארצה. לאחר ש-א.כ קם מהרצפה, ניגש לנאשמת 2 והיכה אותה, וזאת משכה אותו בידו בחוזקה, וכתוצאה מכך א.כ נפל על הרצפה. מיד לאחר מכן, נגשה נאשמת 1 אל א.כ בזמן ששכב על הרצפה, הרימה אותו בחוזקה מידו, כאשר רגליו תלויות באוויר והובילה אותו לקצה השני במרחב המרכזי על מנת לכלוא אותו בכיסא תינוק מוגבה.
הנאשמת 2 התייחסה במשטרה למתואר לגביה וטענה: "הוא בא להרביץ לה ושאני הזזתי אותו הצידה, זה א.כ, ואני משחקת עם א." (ת/21, ש' 124-125).
הנאשמת 2 מסרה בעדותה בבית המשפט כי כלל לא ראתה הכיצד הנאשמת 1 "הזיזה" או "דחפה" את א.כ, שהרי אז לדבריה: "אז אולי הייתי מעירה לה" וכן: "הייתי אומרת לה, כאילו, מה, מה קרה? למה ככה?".