וכך מסרה מ.פ בעדותה: "ג.פ היה בקבוצה של רינת, בערך, חודשיים או שלושה חודשים אחרי שנכנסו לגן. ... האווירה בגן הייתה, הרגישה לי מאוד משפחתית, ראיתי שכל ההורים, מכירים את הסייעות, וחלק חברים שלהן, ובעצם במקרה הזה, אני הגעתי לאסוף את גל, הכיתה של רינת הייתה בקומה שניה עולים במדרגות, יש שני חדרים, חדר שמאלי היה הכיתה של התינוקות, חדר ימני היה הכיתה של רינת. אני עליתי במדרגות, ובעצם הסתובבתי לכיוון החדר. רינת עמדה עם הגב אליי, ובעצם הגעתי ובשעת מעשה שלה, משליכה את או.י ... הילדה השתטחה על הרצפה והתחילה לבכות. ורינת בעצם, השאירה אותה בוכה. הסתובבה והלכה. אני ראיתי את זה. וכמובן, שאלתי ישר את רינת, א' למה את זורקת אותה, ב' למה ככה? מה קורה כאן? רינת אמרה, שפשוט, הסתיימה, הסתיים זמן השינה, וכבר, עכשיו לא ישנים, ואו.י נורא רוצה לישון. בחדר לא היו מזרנים, או לא היה שום דבר שמרמז על שינה, אמרתי לה, אוקי. אז לא צריך להתנהג לילדה
--- סוף עמוד 218 ---
ככה. לא קיבלתי תשובה. בעצם, ג.פ בדיוק באותם רגעים רץ אליי, ואספתי אותו הרמתי אותו ובעצם יצאתי מהגן".
בהמשך שבה ואמרה: "אני לא יכולה להגיד בדיוק איפה היא החזיקה אותה כי אני הגעתי בשלב שהיד כבר הייתה באוויר והילדה הייתה בדרך לרצפה. ההשתטחות של או.י, הייתה ממש, השתטחות, ממש, שמה את הידיים כדי שהפנים לא יפגשו ברצפה. אז אני מניחה שזה היה ממש חזק. וכמובן, בכתה. בכתה בהיסטריה. ושוב, רינת, פשוט הסתובבה, והלכה. היא לא עשתה שום דבר כדי להרגיע את הילדה .היא גם הטיחה אותה, הילדה פשוט נחתה עם הידיים, שניה מהרצפה, ורינת הסתובבה והלכה. ואז אני כבר הגעתי, ו-ג.פ זיהה אותי, אז הוא רץ".
במהלך עדותה, הדגימה מ.פ בידה תנועה של מעין השלכת חפץ, כפי שלדבריה נהגה הנאשמת 2 בפעוטה או.י.
לבקשת הסנגור, שבה מ.פ וציינה את שראתה, כך: "ראיתי אותה מרימה את או.י מהיד באוויר ומטיחה אותה ברצפה" (שם, בעמ' 826). ולשאלתו האם ייתכן והיה מדובר רק בטפיחה, השיבה: "היא לא נתנה טפיחה. אני הסברתי, שהילדה נפלה עם שתי ידיים על הרצפה. ומטפיחה, לא נופלים, ... כשנופלים עם שתי ידיים, עם פרצוף מאוד מאוד קרוב לרצפה, אני מניחה, שזה לא כשדוחפים. ... רינת עמדה ממש, היא לא התכופפה, ... רינת הייתה בעמידה. היא ממש, עשתה את התנועה הזאת, וממש הסתובבה ללכת. היא הייתה בעמידה מלאה. היא לא הייתה בגובה ריצפה. והילדה כמו שאמרתי, נפלה עם הידיים על הרצפה, בוכה, והיא גם נשארה הילדה, על הרצפה, בוכה. ... הייתה שם בוודאות הטחה על הרצפה. יכול להיות שהיא לא הניפה אותה עכשיו כמו שמניפים כדור ברזל לשמונה מטר, אבל הייתה הטחה, על הרצפה. ... מישהו שמטיחים אותו, הוא נופל עם שתי ידיים, כדי לא, לפגוע ברצפה. ... יכול להיות שהיא לא הניפה אותה באוויר. היא בהחלט הטיחה אותה. וכמו שאמרתי, הילדה נפלה עם שתי ידיים, ופנים, ברצפה. ... זה לא הייתה נפילה של ילדה שנפלה סתם ככה ורינת אמרה לה 'די כבר' והסתובבה והלכה" (שם, בעמ' 829-832).