258. הנאשמת 2 התייחסה בעדותה לנטען באישום הראשון, וכך מסרה: "המקרה קרה, כמו שמתארים את זה, זה היה שהייתי למעלה בקומת הביניים וזה היה בשעת הצהריים של 14:30, משהו כזה, 15:00, זה כבר היינו אמורים לאסוף את המזרונים ולהרים את הילדים, לחתל אותם, לסדר אותם שההורים באים לקחת אותם, ופשוט הרמתי את הילדה מהמזרן, והיא, אתה יודע, או.י זאת ילדה, שכמו שאמרתי לך, איך אני אסביר את זה? זה דפוס התנהגות שלה, שהיא, זה מה שהיא עשתה כל הזמן, שאם היא מתעצבנת או שאם היא זה, אז היא פשוט זורקת את עצמה ברצפה, מטיחה את עצמה ברצפה, שמה את הידיים ככה, וכאילו עושה את התנועות האלה של האוננות, והיא, ובוכה" (פרוט' מיום 3.4.2022, עמ' 1743).
הנאשמת 2 התבקשה להבהיר מה עשתה הפעוטה על הרצפה, ומסרה: "משטחת על הרצפה, ידיים קדימה ... ורגליים כאילו אחורה פשוקות, וכאילו בוכה, בוכה על הרצפה", תוך שהדגימה בידיה תנועת הנפה קדימה.
--- סוף עמוד 221 ---
הנאשמת 2 שבה וטענה כי: "הסיטואציה שהייתה, שעשו לי את העימות במשטרה, ... לא היה שם שום דבר, פשוט הרמתי אותה מהמזרן, שמתי את המזרונים במקום, וזה מה שהילדה עשתה, בגלל שהיא לא רצתה לקום משינה, פשוט הייתה על הרצפה ובכתה. ואני פשוט המשכתי, כי היה לי עוד ילדים לחתל. ואחר כך היא נרגעה וקמה ובאה אלי. זאת הסיטואציה". ובהמשך: "זה הסיפור שלי, שאני פשוט הרמתי אותה מהמזרן, שמתי את המזרונים במקום, והילדה פשוט לא רצתה לקום, אז היא פשוט ככה, זה הדפוס התנהגות שהיא עושה, שהיא לא מקבלת משהו, שהיא לא מרוצה ממשהו, זה מה שהיא עושה ... היא פשוט ככה, התעצבה, בכתה, וזה הדפוס התנהגות שלה" (שם, בעמ' 1744-1745).
במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה הנאשמת 2 הכיצד לא זכרה דבר מאותו האירוע במהלך העימות שנעשה בינה לבין מ.פ, ואילו בחקירתה הראשית ידעה לספר פרטים אודותיו. וכך השיבה: "כי לא זכרתי. האמת לא זכרתי לפני שנה וחצי, כשזימנו אותנו ועשו את העימות, לא זכרתי את האירוע שזה. כשהזכירו לי אז הסברתי מה קרה באירוע". כשנשאלה מי הזכיר לה, השיבה: "המשטרה", והוסיפה: "הם הראו לי את הסרטון". כשנאמר לה שאין סרטון שכזה, השיבה: "אין סרטון" (שם, בעמ' 1900).
התובעת הקשתה על הנאשמת 2 וביקשה את הסברה לכך שבעדותה זכרה לספר על האירוע, ואילו בעימות במשטרה לא זכרה דבר; וכך השיבה: "אני לא יודעת להגיד לך, לא יודעת להגיד לך. אני יודעת שהם דיברתי איתי שזה בכתב האישום, אז הם הזכירו לי, אז הם דיברו איתי ואמרו לי שמה שהיה, אז אז, כשהייתי במשטרה וכשחקרו אותי, שהיה לי את העימות עם זה, לא זכרתי שלפני שנה וחצי היה דבר כזה עם זה". כשנשאלה הכיצד חלוף הזמן היטיב עם זיכרונה, השיבה: "אני לא יודעת להגיד איך נזכרתי, איך פתאום זכרתי את הדבר הזה. לא יודעת להגיד" (שם, בעמ' 1902-1903).