ד.ל סיפר בעדותו כי אך לאחרונה השלימה בתו טיפול אצל פסיכולוגית שנמשך שנה וחצי, במסגרת מרכז פנדה, וזו אבחנה שהסימפטומים השונים, ביניהם שינה ללא שמיכה וקימה בלילה בצעקות נובעים ממה שחוו בגן.
125. א.א, אמה של ט.א, אשר פקדה את הגן החל מגיל ארבעה חודשים ועד לגיל שנה, אז עזבה לגן אחר, וחזרה לגן סיגל בחודש מאי 2020 בגלל בעיות בגן האחר בשל הקורונה. א.א מסרה כי גם בנה הבכור היה בזמנו בגן סיגל.
א.א סיפרה בעדותה על השינויים ההתנהגותיים אצל בתה, כך: "הייתה חוזרת עם מכות, מכות יבשות גם בגפיים, ופעם או פעמיים היא הגיעה עם כחול בלחי שגם את זה שאלתי את סיגל ממה זה, היא אמרה לי 'אני לא יודעת, כנראה שהיא נפלה', הנחתי שילדים בגילאים האלה נופלים, אבל מעבר לזה לא היה עוד משהו. בדיעבד אני יודעת להגיד שהילדה סבלה. גם היינו במרפאה, אבל יותר בשיחות ייעוץ עם הרופאים. אני חשבתי שזה ביעותי לילה. הילדה הייתה בוכה במשך שעות. יש לי בן בכור שגם היה קם בלילה אבל רבע שעה, חמש דקות... היא יכלה במשך שעתיים, שעתיים וחצי, לבכות ללא הפסקה. אי אפשר לגעת בה, אי אפשר להתקרב אליה. שום מגע של לנסות לעטוף אותה לא היה עוזר. זה היה צרחות והיא הייתה מעיפה את זה. כשהתייעצתי עם הרופאים אז הרוב אמרו לי שיכול להיות שזה או ביעותי לילה או תולעים שזה גורם להם להתכווצויות. הילדה לא הייתה מוכנה לאכול, היא לא הייתה אוכל כלום חוץ מאורז, שזה עד היום למרות שלקחתי אותה לדיאטנית, ניסינו, היא לא הייתה מוכנה לאכול אגב שיאכילו אותה. היא הייתה 'אל תיגעו לי באוכל, אל תתקרבו', כנראה שזה מהדחיפות שכל הזמן היו דוחפים לה את האוכל. ... היא קמה בצרחות, רק לפני שלושה ימים היה לנו עוד סבבה כזה. היא לא מוכנה להתכסות בשמיכה, אנחנו פשוט מחכים שהיא ממש תירדם, שמים לה, כי חורף בכל זאת, ומלא פעמים מגיעים בבוקר ואין עליה שמיכה..." (פרוט' מיום 10.2.2022, עמ' 994-995). א.א מסרה כי
--- סוף עמוד 71 ---
בתקופת הקורונה ההתעוררויות בלילות פחתו וכי "בעיקר אחרי שהיא חזרה לגן זה תפס תאוצה" (פרוט' מיום 10.2.2022, עמ' 1000).
126. מ.ש, אמו של ל.ש, אשר פקד את הגן מגיל ארבע חודשים למשך שלוש שנות לימוד, זיהתה את בנה בסרטונים. מ.ש. מסרה בהודעתה במשטרה כי: "כל נושא ההשכבות מתבצע בצורה אלימה. אם זה השלכת הילדים למזרונים, טפיחות על הראש, העובדות דורכות עם הרגליים על הראש. ל.ש מספיק פיקח כנראה שברגע שהיה את ענין ההשכבות הוא היה רץ למזרון שלו ומתכסה ומציץ מפוחד משם" (נ/7, ש' 4-6). מ.ש הוסיפה כי ככל הנראה בעקבות הפחד סובל בנה מבעיות שינה; הוא חזר להרטיב במיטה לאחר שכבר היה גמול, והתנהגותו הפכה לאגרסיבית, כך למשל: הוא מעיף דברים וצועק; סובל מבעיות שינה ומרבה להתעורר בלילות.