מ.ש תיארה בעדותה התנהגויות של בנה, אותם ייחסה בדיעבד לנעשה בגן: "התפרצויות זעם. ל.ש היה זורק דברים בבית בלי סיבה הוא היה מתעצבן פשוט מעיף דברים לכול מקום, הרטבות בלילה בלי הפסקה, גם אם היינו מקפידים לעשות שירותים לפני שהוא היה הולך לישון עדיין בלילה הוא היה מרטיב, ל.ש לא מסכים לשים שמיכה עד היום הוא מפחד משמיכות הוא פשוט מעיף אותם ברגע שאנחנו מכסים אותו... ל.ש נגמל בסביבות גיל שנתיים מבחירה, ... ואחרי תקופת הקורונה אחרי הסגר הראשון בעצם שהיה בין מרץ למאי הסגר הראשון הארוך הוא התחיל להרטיב שהוא חזר לגן. שהוא התחיל להרטיב ועוד מקרה שהדליק לנו מין נורות אדומות זה של.ש היה יוצא מהגן בשלושה שבועות האחרונים שלו לפני שהיינו פונים אליו לשאול אותו איך היה בגן ומה הוא עשה היום בגן פשוט היה אומר כיף לי בגן ומפסיק לדבר על הגן, הוא לא היה מוכן לשמוע על שום דבר שקורה בגן מעבר או לספר מה קורה בגן. ... בעיות שינה, ל.ש היה מתעורר המון באמצע הילה בבכי לא מוסבר לא מובן ... היה מתעורר בצרחות והיה לוקח לנו המון זמן להרגיע אותו ולהחזיר אותו לשינה רגועה בחזרה" (פרוט' מיום 13.2.2022, עמ' 1152-1153).
מ.ש סיפרה כי כשנה עד שנה וחצי לפני חשיפת הפרשה נודע לה על פוסט ב"פורום חולון", על ילד בוכה שנשכח בחצר הגן במשך 40 דקות, ולאחר שאימתה כי מדובר בבנה שוחחה עם סיגל והיא אישרה זאת. היא ובעלה נסעו לגן, אספו את בנם, ובעלה ביקש לצפות בסרטוני האבטחה. לדבריה, כך בעדותה: "באותו יום הייתה בעיה עם המצלמות, הם הצליחו לראות לא הצליחו להריץ לשעה שזה קרה, סיגל טענה שהאינטרנט פחות טוב והיא תזמין איש תקשורת. הם ראו, היה הארד דיסק היה DVR ויום מחרת היא פשוט טענה שאין הארד דיסק ואין DVR שזה נגנב נעלם, והיא התקינה אחד חדש. אז כל התיעוד של אותו מקרה לצערנו נמחק נעלם, נגנב לטענתה של סיגל" (פרוט' מיום 13.2.2022, עמ' 1153; עמ' 1155-1156).
127. ל.ש היא אמה של מ.ש, אחותה של נאשמת 1, ובתה של לבנת, אשר גם היא הועסקה כסייעת בגן סיגל. ל.ש מסרה בהודעותיה במשטרה, אשר הוגשו בהסכמה, כי ביום 16.8.2020 התקשרה אליה
--- סוף עמוד 72 ---
אימה, לבנת, וסיפרה לה שאחד האבות בגן ביקש לראות את מצלמות הגן כי יש חשד להתעללות, בתגובה אמרה לה כי היא גם אימא של ילדה בגן ואם יש התעללות תשמח לדעת על מה מדובר. בהמשך, לבנת אמרה לה שסיגל נתנה את המצלמות להורים. ביום 18.8.2020 בבוקר קיבלה קישור לכתבה באתר YNET על הגן. באותה עת, שהתה ל.ש בבית אימה עם נאשמת 1 והיא הראתה את הכתבה לנאשמת 1, "והיא פתאום נכנסה ללחץ וחייגה לכל העולם לסיגל, ישבה על הספה אמרה אני לא יכולה לזוז חייגה לאמא שלי ואמרה לה פרסמו כתבות. אורטל לא היה לה יותר מדי מה להגיד אמרה 'אני לא יודעת איך זה בכלל התפרסם, מה זה הדבר הזה, איך מפרסמים דבר כזה' היא באה בגישה שלילית של כאילו למה לא אומרים למה סיגל נתנה את המצלמות. פה לא דיברנו כי היא כל הזמן ניסתה לחייג לאמא שלי אמרה לה תבואי הביתה הכל התפרסם אמא אמרה לי תירגעי אני בדרך וזהו..." (ת/133, ש' 13-17). ל.ש מסרה כי הנאשמת 1 "... נכנסה לסטרס מטורף וכמעט התעלפה על הספה. ... והתחילה לצרוח כמו משוגעת 'מה זה התפרסם, זה החיים שלי, זה הילדים שלי, היא לא נורמאלית (הכוונה לסיגל)" (שם, ש' 21-22). ל.ש התרשמה מתגובתה של נאשמת 1 לכתבה שהראתה לה כי היא הייתה מודעת לכך שקיימת אלימות בגן, והוסיפה: "בן אדם שלא אשם לא מתנהג ככה. היא ידעה שהיה משהו במצלמות שלא אמורים לראות את זה" (שם, ש' 49-50).