י.ש מסר כי לא הבחין בשינוי התנהגותי אצל בתו במהלך השנתיים שהייתה בגן, אולם "רק אחרי שהגן נגמר הילדה יותר נפתחת, יותר מדברת, יותר שמחה. כשהייתי מביא אותה לגן היא פשוט הייתה נתלית עלי ובוכה שהיא לא רוצה ללכת לגן" (שם, ש' 38-39).
במענה לשאלה האם נאשמת 1 נהגה באלימות קודם לכן, השיב י.ש כי: "זה מה שמטריף אותי, כי תמיד היא אמרה מ.ש היא הנסיכה שלי. תראי גם בבית היה לה מקרים לילדים שלה היא הייתה מביאה כאפה וצביטה. כן כן עכשיו אני נזכר נופלים כל האסימונים מה שנקרא. לבנת הייתה מטפלת בילדים של אורטל היא גידלה אותם, אורטל מה שהיה מעניין אותה זה לעלות תמונות בפייסבוק ובילויים" (שם, ש' 57-60).
129. ר.א, אמו של ל.א, מסרה הודעתה במשטרה, אשר הוגשה בהסכמה, ובמסגרתה היא זיהתה את בנה בסרטון אחד, והפנתה את החוקרים לסרטון נוסף שבו הופיע (ת/124).
עדויות השוטרים
130. במסגרת ההליך, נשמעו עדויות מפי השוטרים שלקחו חלק בחקירה, כדלקמן: הילה נשיא, אשר שימשה כרכזת וחוקרת בצח"מ איילון; נתנאל (נתי) הושיר, חוקר בצוות החקירה; יוני אביטבול, חוקר בצוות החקירה; לימור בללו, חוקרת בצוות החקירה; אבישי כהן, בלש; בועז פנקר, בלש; טטאינה קוסטין, חוקרת במרחב איילון. השוטרים ביצעו פעולות חקירה שונות, בהן גביית הודעות הנאשמות (ת/21-ת/23, ת/50, ת/52-ת/54, ת/76-ת/79); עריכת דו"חות צפייה של הסרטונים
--- סוף עמוד 74 ---
(ת/27-ת/28, ת/55-ת/73); ביצוע עימות בין הנאשמת 2 לבין מ.ע (ת/51);העברת חומרים לפסיכיאטרית לצורך עריכת חוות דעת (ת/25, ת/82, ת/83); ומולאו מזכרים שתיעדו את פעולות החקירה שנדרשו (ת/26, ת/80, ת/81, נ/3, נ/4).
עדויות של גורמים טיפוליים
131. ד"ר רודיקה גויכמן (להלן: "ד"ר גויכמן"), פסיכיאטרית ילדים ונוער, ובין היתר משמשת כמנהלת מרפאות בריאות הנפש ילד ונוער בקופת חולים כללית מחוז צפון, חיברה חוו"ד פסיכיאטרית שנועדה לבחון את ההשפעות האפשריות של הנצפה מתוך סרטוני מצלמות הגן על ילדי הגן (ת/118). לעיונה של ד"ר גוכימן הוצגו סרטון מיום שלם (22.7.2020) ומקבץ סרטונים בהם נצפית התנהגות אלימה, וכן תיקייה שבה סוגי התנהגויות שונות, אשר כללו סרטונים, לפי התנהגות דומה שחזרה על עצמה.
ד"ר גויכמן ציינה בחוות דעתה, כי מצפיה בסרטונים התרשמה שהאווירה בגן הייתה של פחד ואימה. המטפלות ביצעו את עבודתן באופן שאינו תואם את הצרכים הפיזיים, הקוגניטיביים והרגשיים של הפעוטות. לשיטתה, גם אם לא הייתה כוונת זדון לגרום לנזק, הנזק נגרם כתוצאה מחוסר ידע מקצועי. תקשורת לקויה מצד דמויות מטפלות יקרות עלולה להוביל להתקשרות לא מאורגנת אשר תכלול התנהגויות סותרות של כמיהה לדמות המטפלת לצד התנגדות ורתיעה ממנה. בנוסף לכך, זיהתה מצבים בהם הפעוטות סבלו מיחס משפיל ומתוקפנות פיזית של ממש, כגון: משיכות, דחיפות, מכות, הטחות והאבסה. נכתב כי סוג זה של התייחסות מביא את הילדים הנוכחים, אלו שספגו באופן ישיר את התוקפנות ואלו שצפו באירועים אלו, להתנהגות הגנתית רגרסיבית בשלבים שהינם קריטיים לחייהם. בדרך זו, נמנעת מהפעוטות בנייה של אמון בסיסי בסביבה, תכונה אשר מהווה אבן יסוד למבנה האישיותי של כל אדם. ד"ר גויכמן חתמה את חוות דעתה בהתרשמותה כי ההזנחה המתמשכת של צרכיהם הרגשיים והקוגניטיביים של הפעוטות היא משמעותית והשלכותיה עלולות להיות מקיפות ויכללו, בין היתר, קשיי שליטה בוויסות הרגשי, נסיגה חברתית, עיכוב התפתחותי ואף פגיעה ביכולת התפקודית.