בכל הנוגע לכיסוי ראשי הפעוטות בשמיכה במהלך השינה, מסרה הנאשמת 1 כי: "את רוב הילדים היינו מכסים עד לסוף הראש כי בצד השני יש אור בגן, הכל היה אור בגן בצד השני לא בצד של הכניסה לגן והילדים היו נרדמים ככה, זה גם ילדים מספיק גדולים בשביל להוריד את השמיכה...
--- סוף עמוד 90 ---
זה אומר שכן היה להם אוויר, והמזגן כל הזמן היה דלוק בשביל שיהיה אוויר וחלל בגן כי הכל פתוח וילד קשה לו להירדם באור זה ילדים לא קורה כלום, ובינתיים לאף ילד גם מהשמיכה אם היה קורה משהו באותו רגע האימא או האבא היו באים ואומרים עובדה שאף הורה לא התלונן על זה, רק אחרי הפרשה התלוננו על זה" (פרוט' מיום 25.3.2022 עמ' 1553). לדברי הנאשמת 1, בזמן שהילדים ישנו, נשות הצוות ישנו בשולחן שמשקיף על הילדים, וכי לעיתים נשות הצוות עמדו והסתובבו בין הילדים. יצוין כי תיאור זה סותר במידה מסוימת את עדות הנאשמת 2, לפיה סיגל אפשרה לנשות הצוות לישון בזמן שהילדים ישנו. הנאשמת 1 טענה שמרבית הילדים הסירו את השמיכות מראשיהם וכי היו ילדים ספורים שלא עשו כן, ונשות הצוות היו מסתכלות עליהם מידי פעם. ביחס לאפשרות שילד יאבד הכרה מתחת לשמיכה, מסרה הנאשמת 1 כי צוות הגן למד עזרה ראשונה וכי לילדים היה אוויר מתחת לשמיכה. הנאשמת 1 מסרה כי הפרקטיקה לכסות את ראשי הילדים בעת השינה הייתה נהוגה בגן מאז שהגיעה אליו.
הנאשמת 1 עומתה עם דבריה במסגרת הודעתה מיום 18.8.2020 (ת/109), לפיהם לא ראתה שמכסים ילדים עד מעל הראש וכי ייתכן שכיסתה ילדים עד מעל לראשם אך לא עשתה זאת בכוונה, ומסרה כי "לא עשיתי משהו בכוונה, לא כיסיתי אותם בכוונה בשביל שיקרה להם משהו, כיסיתי אותם בשביל שהם יירדמו, לא בכוונה לעשות משהו לילד או לילדה, אם לילד יש אור וקשה לו להירדם אז הייתי מכסה אותם קצת אולי זה נראה לא בסדר במצלמות או הדברים אבל לא חס וחלילה שיקרה לו משהו נורא" (פרוט' מיום 25.3.2022, עמ' 1558). הנאשמת 1 הטעימה את השוני בין גרסאותיה בלחץ שבו הייתה נתונה בעת מסירת הודעתה, וכי גם אם עשתה זאת לא התכוונה לפגוע בילדים.
הנאשמת 1 הבהירה כי לא דיווחה להורים על אודות אופן כיסוי הפעוטות בשמיכה כיוון שלא הייתה מנהלת הגן, וכי אילו מי מההורים היה מתלונן, מנהלת הגן הייתה פונה לצוות.
במהלך עדותה, הסבירה הנאשמת 1 כי הושבת הילדים בכיסא האוכל הגבוה נועדה למנוע מהם לנשוך או לצבוט ילדים אחרים או למשוך בשערותיהם, וזאת בעת סידור המזרנים, או בעת שהצוות היה עסוק בלנעול לילדים נעליים ולהחליף חיתולים. הנאשמת 1 העידה כי פרק הזמן שבו נהגו להושיב ילדים בכיסא שכזה עמד על מספר דקות, והבהירה כי מעולם לא הושיבו ילד לפרק זמן של חצי שעה, אלא לפרקי זמן של 5-15 דקות. יצוין כי בהמשך עדותה, התייחסה הנאשמת 1 להושבת פעוט על הכיסא למשך חצי שעה באומרה: "לא אמרתי בטוח לא" (פרוט' מיום 31.3.2022, עמ' 1669). הנאשמת 1 לא זכרה דוגמאות למצבים בהם ילד ישב על כיסא שכזה לפרק זמן של שעה.