לסיכום עדותה, מסרה הנאשמת 1 כך: "אני לא חושבת שעשיתי, שוב, שהתנהגתי, אם הייתי מתנהגת כמו שהיא אומרת או כמו שהיא מתארת כל אחד והאמרות שלו לא היו נותנים לי להישאר בגן ולא מעסיקים אותי כמעט שלוש שנים, אני חושבת שאף בן אדם לא בא ואמר לי וגם
--- סוף עמוד 91 ---
לא העיר כך שיש א. ב. ג. ד. טוענים שכך וכך קרה אני אף פעם לא באו ואמרו לי את זה ולא התלוננו לי ואמרו לי דברים, זו התשובה שלי... קודם כל חשוב לי להגיד שאהבתי את כל הילדים, בחיים ושוב אני חוזרת שאף ילד לא נפגע ממני או שום דבר, בקשר לילדים כמו כל ילד זה ילד ושום דבר וגם לא רוצה ולא רציתי שיקרה לו כל נזק ואני כמעט בטוחה שוב אני לא אומרת שאני בטוחה כמו שיגידו ואומרים כמעט בטוחה שלא קרה לילד אף נזק כמו שא. ב. ג. ד. טוענים או קיי שוב לא חוזרת בשמות ולא אומרת זו הדעה שלי... אולי יש כמה מצבים שראו את הדברים שלא נראו טוב לעין ואני לא רואה שהתנהגתי כמו שאומרים..." (פרוט' מיום 31.3.2022, עמ' 1700-1701). הנאשמת 1 תיארה כיצד היא ראתה את התנהגותה כפי שזו עולה מהסרטונים: "אני רואה חלק מההתנהגות שוב לא נראה טוב... אני לא רואה שהתנהגתי באופן רע לילדים" (פרוט' מיום 31.3.2022, עמ' 1701).
התרשמתי כי הנאשמת 1 המעיטה עד מאד מחומרת מעשיה כלפי הילדים, והציגה עמדה מיתממת, לפיה היא נהגה כשורה ולכל היותר הילדים הם אלה הסובלים מקשיים התנהגותיים. הנאשמת 1 פירשה את התנהגותה המתועדת כלפי הפעוטות, כהתנהלות נורמטיבית ורגילה, ובחרה לעטוף את מעשיה בטרמינולוגיה מקלה. כך למשל, טענה כי הזיזה את הפעוט ולבטח לא דחפה; הוא שמה פעוט על מזרן, ולבטח לא הטיחה או זרקה; הכחישה קשר בין משיכות ודחיפות מצידה לנפילות הפעוטות וכד'. עדותה של הנאשמת 1 לא עוררה אימון, וניכר כי הנאשמת 1 התחמקה מלהתמודד עם התיעוד המצולם של מעשיה הקשים.
עדות הנאשמת 2
140. הנאשמת 2 סיפרה כי היא בת 51, מתגוררת עם הוריה בתל אביב, אם לארבעה ילדים, שהצעירה שבהם מתגוררת אף היא עמה ועם הוריה. לדבריה, עד לגילוי הפרשה עבדה בגן סיגל, מאז חודש אוגוסט 2018. הנאשמת 2 סיפרה כי תחילה עבדה עם קבוצת הבוגרים בקומת הכניסה בגן. בהמשך, בעקבות עזיבת אחת הסייעות, הועברה לטפל לבדה בקבוצת הביניים, שבקומה השנייה, ובה היו שישה ילדים, מגיל שנה ושמונה חודשים ועד גיל שנתיים וחצי.
הנאשמת 2 מסרה כי הנאשמת 1 החלה לעבוד בגן סיגל במועד סמוך לשלה, בחודש ספטמבר.