--- סוף עמוד 99 ---
156. חוק העונשין אינו מגדיר את המושג "התעללות". גם בדברי ההסבר להצעת החוק ובדברי הכנסת לא ניתנה לו כל הגדרה (ראו הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 31), תשמ"ט-1989; ד"כ 115 (תש"ן) 609.
בספרות נאמר כי "עבירות ההתעללות בקטין או בחסר ישע מתייחסות לפגיעה אכזרית, מאיימת, משפילה, מבזה, מענישה וכוחנית, בהקשר הגופני, הנפשי או המיני, בפרטים, המשתייכים לרבדים באוכלוסייה, אשר יכולותיהם הגופניות והנפשיות להגן על עצמם הן יכולות מוגבלות. ... פגיעה מסוג זה בקטינים ובחסרי ישע אינה דורשת מן הפוגע יכולות גופניות הנדרשות בפגיעה באדם המסוגל להגן על עצמו כדבעי. עבירות ההתעללות בקטין או בחסר הישע נועדו למנוע, או לכל הפחות לצמצם, את ניצול מצבם הרעוע של קטינים וחסרי ישע לצורך פגיעה מסוג זה בהם. ההבדל בין התקיפה והחבלה מצד אחד ובין ההתעללות מן הצד השני נעוץ באופייה של ההתעללות, אשר מגלמת פגיעה אכזרית, מאיימת, משפילה, מבזה, מענישה וכוחנית, בהקשר הגופני, הנפשי או המיני. ייתכן, כי התוצאה הנובעת מחבלה חמורה תהיה תוצאה גופנית קשה יותר מאשר התעללות, שכן אין ההתעללות נבדלת מן החבלה בעצמת הפגיעה בהכרח, אלא במאפייניה דלעיל. גם הימשכות פגיעות, ואף פגיעות קלות, כשלעצמה עשויה להוות בסיס להתקיימותה של התעללות" (הלוי, כרך ד', עמ' 648-649).
בע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145 (25.1.2000) ניתחה השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש ניתוח מקיף את מרכיבי עבירת ההתעללות בקטין, במישור ההתנהגותי ובמישור היסוד הנפשי, וכך נאמר בין היתר:
"ככלל, נראה כי התעללות, והתעללות גופנית בגדרה, מתייחסת למקרים שמחמת אופיים וטיבם - המצפון והרגש אינם מאפשרים להתייחס אליהם כאל מקרי תקיפה בלבד. היותה של ההתעללות התנהגות הטומנת בחובה אכזריות, הטלת אימה או השפלה ... מקנה לה את התווית הסטיגמטית הבלתי מוסרית, שאינה נלווית בהכרח לכל מעשה עבירה הכרוך בהפעלת כוח.
עבירת ההתעללות הינה עבירה התנהגותית ולא עבירה תוצאתית. מכיוון שכך, אין התביעה נדרשת להוכיח גרימת נזק בפועל לקורבן.
באופן כללי נראה כי התנהגות, בין במעשה ובין במחדל, המהווה 'התעללות גופנית', תכלול הפעלת כוח או אמצעי פיזי כלפי גופו של הקורבן במישרין או בעקיפין, ותיעשה באופן ובמידה שעלולים לגרום נזק או סבל פיזי-גופני או נפשי-רגשי, או שניהם.
על היותה של ההתנהגות בעלת פוטנציאל לגרימת נזק או סבל ניתן ללמוד, בין היתר, מסוגו של המגע ומטיבו או מהאמצעי שננקט; ממידת הכוח שהופעל כלפי הקורבן ומעוצמתו; מההקשר ומהנסיבות שבהם הופעלו הכוח או האמצעי הפיזי; מתדירות