--- סוף עמוד 101 ---
כשלעצמו, מהווה את 'מרכיב ההתנהגות' של עבירת התקיפה. אולם, אין הוא מהווה כשלעצמו את מרכיב ההתנהגות של עבירת ההתעללות. על מנת שישתכלל לכלל עבירת ההתעללות, חייבים להצטרף אליו מרכיבים נוספים המעלים, בעיני המתבונן, את מעשה התקיפה לכזה המכוון לביזוי, להשפלה, להתאכזרות או לדוגמאות אחרות של ההתיחסות הערכית בעיני המתבונן המבחינה בין הכאה שהיא 'תקיפה' להכאה שהיא 'התעללות'.
לדעתי,לא ניתן להפריד הפרדה מוחלטת בין המרכיב הנוסף הנדרש לשכלול המרכיב ההתנהגותי של עבירת ההתעללות לבין היסוד הנפשי של מבצע העבירה. לאמור, מימד ה'ביזוי', 'ההתאכזרות', ה'השפלה' וכיוצא באלה, כל אלה עניין הם להלוך נפש פסול מצד העושה, הנקלט בעיני המתבונן כבלתי מוסרי ופסול ברמה הערכית של הדברים, המעצימה את ההתיחסות לכך מ'תקיפה' ל'התעללות'.
המקרה השכיח של עבירת ההתעללות הגופנית יהיה בריבוי שיטתי, חוזר ונשנה, של מעשי האלימות, כאשר במקרים רבים מתלווים להם סממני ביזוי, דיכוי, אכזריות או השפלה. ...
במקרים אלה, ההתמדה והשיטתיות יש בהן את המימד הנוסף הנדרש ל'שדרוג' רצף מעשי התקיפה 'סתם' לכלל מסכת של 'התעללות' הן בהיבט המרכיב העובדתי והן בהיבט היסוד הנפשי, שכמפורט לעיל נמצאות נקודות השקה ביניהם בעבירת ההתעללות.
.
.
אכן, נפסק בע"פ 4596/98 כי גם מעשה תקיפה בודד יכול ויהיה ל'התעללות'. אולם, במקרים שכאלה המדובר יהיה בתקיפה המבוצעת במעשה שמראשיתו אין לו הסבר או מניע אחר אלא בביזוי, בהשפלה או באכזריות לשמה".
עוד נקבע בע"פ 6274/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) 293, 303 (2000), מפי הנשיא א' ברק, בין היתר כך:
"ניתן להצביע על מספר סממנים שיש בהם כדי להצביע על התעללות במאובחן מתקיפה. אנו ניטה לומר כי בפנינו מעשים של 'התעללות גופנית' מקום שמדובר בסדרה ממושכת של מעשים. היינו, במקרים בהם מדובר בהכאה המתמשכת על פני תקופה ארוכה, יתכן כי כל מקרה בפני עצמו אינו עולה כדי התעללות, אך שרשרת המקרים כולה יוצרת דרגת אכזריות והטלת אימה על הקורבן שעולים כדי התעללות, מעין 'כמות עושה איכות'".
ובהמשך:
--- סוף עמוד 102 ---
"חוסר הישע של הקורבן גם הוא עשוי להוות שיקול בקביעה האם בפנינו התעללות. ככל שהקורבן יותר חסר ישע כך יקל על בית המשפט לראות במעשים כנגדו התעללות. כך לדוגמא, אינה דומה הכאת ילד בן שתים עשרה להכאת ילד בן שנתיים. אלמנט נוסף לפיו ניתן לאבחן בין התעללות לתקיפה הוא כאשר ההכאה כוללת השפלה. כך לדוגמא, כפי שהיה במקרה דנן, כאשר ההכאה אינה נעשית רק בידיים אלא גם באמצעים אחרים כגון בנעלים או ברגליים, ניטה לראות בכך התעללות. או לדוגמא, במקרה שההכאה נעשית בציבור, כך שמלבד התקיפה עצמה יש בה גם רמיסת כבוד הקורבן. על אבחנה זו שבין רשות היחיד לרשות הרבים עמדו חז"ל באומרם 'המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא' (מסכת אבות, פרק ג' משנה יא')".