21. אין בית המשפט נכון להשלים פרטים אילו, של דרך חלוקת הרווחים בין השותפות, בפרשנות ועל פי נוהג שגור – שהרי מדובר בליבת ההסכם כולו ועל כך יקום וייפול דבר. סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973; המציע מנגנוני השלמה, לא יחול כאן. אין עמידה בדרישת המסוימות, הנדרשת בהסכם הקיים. אין הסכמה על הפרטים החיוניים לשם השלמת ההסכם בדרך של היקש ונוהג מקובל.
22. הנתבעת ניסחה את ההסכם, היא זו שבחרה במוסד הבוררות המופיע, כמועדף בשל הקרבה שלה ללונדון והעדפת טריבונל אירופאי בעל הכרה בינ"ל. ויש לזכור כי היא זו שפעלה בכל דרך אפשרית בכדי לדחות את עצם החתימה על ההסכם והפיכתו למחייב רשמית.
23. פרופ' אוטלנגי הבהירה בספרה נקודה מרכזית, העומדת בליבת המחלוקת גם במקרה זה (שם, עמ' 257);
"אם התביעה מוגשת לבית המשפט והנתבע כופר בתוקפו של החוזה אשר עליו נשענת עילת התביעה, לא תוכל להישמע מפיו טענה כי לחלופין יש לעכב ההליכים, על יסוד סעיף בוררות שכלול באותו חוזה עצמו." (הדגשה שלי, מ.ס.)
23. על כך אף היטיבו להתנסח שופטי הרוב ברע"א 1407/94 Mediterranean Shipping Co.S.A. נ' Credit Lyonnais (Suisse) S.A. בבואם לבחון מצב עניינים דומה. אליבא דשופטת שטרסברג-כהן (עמ' 128, סע' 4 – סיפא) ;
"הרעיון הגלום בהוראתו של סעיף 2(3) (לאמנת ניו יורק) הוא להפנות לבוררות צדדים שמוסכם עליהם כי הם צדדים להסכם בוררות ולא צדדים שאחד מהם המבקש הפניה לבוררות טוען כי איננו צד להסכם, וממילא גם לא להסכם הבוררות." (הדגשה והערות שלי, מ.ס).
אליבא דנשיא שמגר (עמ' 123 סע' א.(1) וסע' א.(3) לפס"ד);
"מי שמבקש עיכוב הליכים לשם קיום בוררות, חייב לשאוף בתום-לב לכך שהמחלוקת, שנדונה בתובענה שאת עיכובה בבית- משפט הוא מבקש, תידון בבוררות...חובת תום הלב משתרעת גם על הליכים לפי סעיפים 5 או 6 לחוק (חוק הבוררות). אין בימה"ש צריך לתת ידו לטענות סותרות אשר אך מוליכות לסיכול הדיון
--- סוף עמוד 6 ---
בתובענה, כאשר המבקש זאת שואף גם לסיכול קיום הבוררות." (הדגשה שלי מ.ס).
24. זאת ועוד, בע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ מציין כב' השופט ד. לוין כי
"ניתן להפעיל את מנגנון הבוררות גם מכוחן של החלטת מועצת העירייה וההתכתבות בין העירייה לחברות הפיתוח בקשר ליישוב חילוקי דעות באמצעות בורר." (שם, עמ' 73, הדגשה שלי מ.ס.).