עדויות אלה מתיישבות עם העולה מנספח 6 לתצהיר הנתבעת - מסרון המתעד מקרה בו התובע הסכים לתת הנחה ללקוח, וזאת מבלי לומר כי הוא נדרש לאשר את מתן ההנחה מול הנתבעת.
מאידך גיסא, גרסתו של התובע, שטען כי מתן הנחות היה כפוף לאישור הנתבעת, לא נתמכה בכל עדות מלבד עדותו של התובע, ואף לא נתמכה בכל מסמך או תיעוד שיחה מהם עולה בקשה של התובע שהנתבעת תאשר שינוי במחיר עסקה. התכתובות הרבות שצירף התובע לתצהירו מעידות שחלק רב מהתקשורת בין הצדדים נעשה בהתכתבות, כך שאין זה סביר בעינינו שהתובע לא מצא תיעוד שיתמוך בגרסתו.
19. מכאן, ואף מבלי להידרש לטענת התובע כי על פי החשבוניות שהציג (נספח א' לתצהירו), רוב הכנסתו היתה מהנתבעת, ברי שהתובע ניהל עסק קטן שבו היתה לו יכולת משמעותית להגדיל את רווחיו והכנסותיו, תוך נטילת סיכונים כלכליים.
20. ביחס לחשבוניות יש להעיר כי החשבוניות שהוצגו לא היו קריאות. הדבר עלה גם בחקירתו הנגדית של התובע, שלא זיהה את הכתוב בהן, ועניין זה פועל לחובת התובע, לרבות לגבי מסקנות שהסיק מהנתונים שצוינו באותן חשבוניות/ קבלות, ובכלל זה גם הטענה לגבי גובה שכרו של התובע, שעל בסיסו יש לחשב את זכויותיו כעובד.
21. בבחינת התקיימותו של הפן השלישי שבמבחן ההשתלבות, ראוי להזכיר את הנפסק בדב"ע מב/ 254 – 3 פריץ – מפעל הפיס, פד"ע כו 372 (1993) (להלן – עניין מפעל הפיס):
"... סימן ההיכר החשוב, אם לא העיקרי שבהם, עולה מתוך התשובה לשאלה, מי נהנה מיעול העבודה ומהחסכון בהוצאות. אם זהו 'בעל העסק' ולא המזמין, הרי זה עסק עצמאי. כמו כן צריך בעל העסק להיות הנושא בעול ההשקעות באמצעי היצור ובהון החוזר, באשר המאפיינים עסק ועצמאות עסקית הם השקעה, יוזמה, ארגון, סיכויי רווח וסכנות הפסק" (דב"ע לג/177- 0[10] הנ"ל בע' 83; 'עובד' ו'מעביד' - תמונת מצב" [30] בע' 35; דב"ע מג/106- 3[11], בע' 89).
אולם יתכן שהעסק לא יהיה "מפעל שמצריך השקעות באמצעי ייצור, בחצרים ובהון חוזר" (דב"ע לג/177- 0[10] הנ"ל, בע' 82-83; דב"ע מג/106- 3[11] הנ"ל, בע' 89). במקרה זה יהיה עלינו לבחון אם בפעילות היה סיכון רווח והפסד, ואם היתה למערערים אפשרות להרחיב את היקף הפעילות (שם, שם). עוד נפסק כי "העסק היה אמנם קטן, אך לא הממדים הם הקובעים לעניין המעמד, ונאמר כבר שהיותו של אדם בעל עסק, ולו גם עסק קטן, אינו מתיישב עם היותו עובד של מי שאותו עסק משרתו" (דב"ע לה/11- 0[12], בע' 286). ממסכת העובדות עולה כי אף שלא היה למערערים כמעט כל סיכון של הפסד, יכלו בהחלט, כפי שיפורט להלן, ביוזמה ובתושיה, להגדיל את רווחיהם."