56. משבאנו הלום נשאלת, אם כן, השאלה מהן התוצאות המשפטיות של הקביעות והממצאים דלעיל כאשר נהיר, כי בכל הקשור בזכויות במשק, הוראות ההסכם לא קוימו.
57. לא מצאתי לקבל טענות גב' ש. לפיהן הצדדים זנחו את ההסכם וביטלו אותו בהתנהגות, זאת מהנימוקים הבאים:
א. ראשית, כידוע עסקינן בהסכם ממון אשר לגביו נקבעו הוראות מיוחדות הן בכל הנוגע לעריכתו ולהכרה בתוקפו והן בכל הנוגע לשינויו או ביטולו. מפאת אופיו המיוחד של הסכם ממון, אשר אינני רואה צורך להרחיב בדבר, קובע הדין כי כל שינוי שלו טעון מסמך בכתב ואישור של בית המשפט (ראו סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973). לפיכך, אין מקום לגזור גזרה שווה בין ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לשינוי הסכם בהתנהגות, גם לא הסכם פשרה שאושר ע"י בית המשפט ובין שינוי לכאורה של הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.
עיקרון סופיות הדיון הוא אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו ומשכך לא בנקל יכיר בית המשפט בשינוי או בביטול של הסכם גירושין ואיזון משאבים תוך סטייה מהוראות הדין, זאת כמובן לצד ובנוסף לעקרון היסוד בדיני חוזים כפי שהובא לעיל של כיבוד וקיום הסכמים.
ב. כפי שטוען בסיכומיו מר ש. ובצדק, התנהלות הגב' ש. במקרה שלפנינו דווקא מעידה, שהיא עמדה על קיום הוראות ההסכם ולא זנחה אותו. זאת אכן ניתן ללמוד ממכתבי ההתראה של בא כוחה לבא כוחו של מר ש. גם התנהלות הגב' ש. בהליך שננקט על ידה בבית המשפט המחוזי במסגרתו עתרה לסעד הצהרתי, מעידה כי היא ראתה בהסכם הסכם בר תוקף המחייב את הצדדים, שאם לא כן, לא הייתה טוענת כי הופר לכאורה על ידי מר ש. למסקנה זו ניתן להגיע גם בהינתן השיהוי הרב בו נקטה גב' ש. בהגשת התביעה לביטול ההסכם ומעצם העובדה שעל אף שמדובר כאמור בתרופה עצמית, היא לא פעלה בהתאם להוראות הדין ולא הודיעה בשום צורה ובשום אופן למר ש. על ביטול ההסכם כפי שמחובתה לעשות.
ג. דווקא מתוך תפיסת הגב' ש. וגישתה על פיהן משמר ש. לא נשא בחיובים הכספיים על פי ההסכם, אזי מלוא הזכויות במשק עברו לבעלותה, ניתן ללמוד כי היא מכירה בתוקפו של ההסכם ובהיותו בר תוקף חרף הפרתו בידי מר ש.
ד. גם גרסתה לפיה היא המתינה עד לחלוף פרק הזמן שנקבע בהסכם לביצוע מלוא התשלום על ידי מר ש. על מנת לאפשר לילדיה לעבור להתגורר במשק ולבנה י. לבנות שם את ביתו, מלמדת כי היא מכירה בתוקפו של ההסכם ופועלת על פיו ומכוחו.
58. לפיכך וגם משיקולים של מדיניות משפטית ראויה, ובתוך כך קיום הוראות הדין, עיקרון סופיות הדיון, הוודאות, השימוש הראוי בהליכי משפט, עקרונות של תום לב והגינות, אין מקום לקבוע כי ההסכם בוטל על ידי הצדדים בהתנהגות.