59. האם כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הצדדים או מי מהם יש להורות בנסיבות המקרה שלפנינו על ביטולו או שמא על אכיפתו?
בנקודה זו יובהר, כי שעה שגב' ש. התעלמה מההפרה הצפויה, כטענתה ויתרה מכך, ככל הנראה גם הסתמכה עליה; שעה שהיא לא פעלה בהתאם להוראות הדין ולא עשתה שימוש בתרופה העצמית של ביטול ההסכם (שהרי לשיטתה מדובר בהפרה יסודית); ובהינתן התנהלות מר ש., אשר פנה לבית המשפט בתביעה לאכיפת ההסכם תוך שהוא מפר אותו הפרה משמעותית ומתמשכת ועל מנת לקדם עסקת מכר לכאורה של הזכויות במשק; ובהינתן אופי ההסכם - לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים במקרה דנא, לא נדרשת, לטעמי, קביעה בשאלת אופי ההפרה.
60. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הסעד הראשון אשר על בית המשפט לבחון האם ניתן ליתן במקרה של הפרת הסכם הוא של אכיפת ההסכם מהנימוקים שהובאו בהרחבה לעיל.
61. במקרה שלפנינו שעה שעסקינן כאמור בהסכם איזון משאבים המסדיר את כלל ענייני הרכוש והממון המשותף של הצדדים אגב פקיעת נישואיהם, אשר נמשכו למעלה מ – 30 שנה, הרי, ככל שיבוטל ההסכם כבקשת גב' ש., משמעות הדבר תהא התדיינות מחודשת בכלל ענייני הממון ואיזון המשאבים, בחלוף 12 שנה מאז התגרשו הצדדים ו- 15 שנה מאז מועד הקרע ביניהם. תוצאה זו לא זו בלבד שאינה רצויה, היא גם בלתי מתקבלת על הדעת וספק אם תיטיב עם הצדדים. מיותר לציין כי בחינת מצבת זכויות וחובות הצדדים ברטרוספקטיבה של למעלה מעשור וחצי צפויה להיות מורכבת וספק רב אם ניתן יהיה באמצעותה להגיע לחקר האמת.
62. עוד נשאלת השאלה האם וכיצד ניתן לאכוף ההסכם שלפנינו שעה שהיצמדות ללשונו בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנא עלולה להיות בלתי צודקת, ולגרום עוול בעיקר לגב' ש. אשר "תרומתה" למצב שנוצר, כפי שהובהר לעיל, קטנה בהרבה מזו של מר ש., ובראי הנסיבות שלפנינו משמעותה היא הותרתה והותרת ילדיהם של הצדדים ללא קורת גג ובהעדר אפשרות ריאלית לרכוש דיור חלופי תחת זה שהיא עלולה לאבד.
63. כידוע, בבוא בית המשפט לבחון האפשרות של אימוץ תרופת האכיפה עליו לבחון האם האכיפה תהא צודקת בנסיבות העניין, וככל שלא, רשאי הוא לדחותה.
64. בהקשר זה ראוי להוסיף, כי גישת מר ש. אשר מבקש להשלים עסקת המכר של הזכויות במשק תחת מתן אפשרות לגב' ש. ולילדיו להמשיך ולהתגורר בו בתנאים כאלה ואחרים, אינה ברורה כלל, ולטעמי גם אינה מוסרית.
ודוק, כפי שעולה מהתשתית הראייתית המונחת לפני ומלשון ההסכם, אומד הדעת של הצדדים בשעת עריכתו היה הותרת המשק בידי מר ש., אם כי לא ניתן להתעלם מלשון סעיף 4 להסכם במסגרתו ניתן למר ש. שיקול הדעת, לאחר קיום מלוא חיוביו הכספיים, להותיר הזכויות במשק על שם גב' ש. או לחילופין להעבירן על שם ילדי הצדדים, או על שמו. מהוראה זו ניתן ללמוד גם, כי הצדדים ביקשו להותיר המשק ברשות המשפחה, אך מכל מקום ולו היה עומד מר ש. בחיוביו והמשק היה עובר לידיו, רשאי היה הוא לנהוג בו מנהג בעלים והדבר מובן וברור.
אלא שהנסיבות השתנו ומאז יצא ההסכם לדרך, כידוע, לא עמד מר ש. בחיוביו הכספיים וכעת מבקש הוא למכור הזכויות במשק לצד שלישי תחת הותרתו ברשות גב' ש. וילדיו המתגוררים בו כידוע, ועומד על כך.