--- סוף עמוד 29 ---
איזה יום היום מימות השבוע, לוּ רק היה בודק זאת. לצד האמור, קיימת מחלוקת בין החכמים, ביחס ליישומה של הלכה זו בהקשרים מסוימים, אולם ביחס לכך ששבתות מחלקות בשגגת שבת, שוררת תמימות דעים, כפי הנראה בשל ההנחה שבין שבת אחת לזו שלאחריה בוודאי נודע לאדם השוגג מהם ימות השבוע.
67. אפשרות נוספת לאיחוד עונשים, על מספר עבירות שנעשו בשבת בשוגג, היא בהכללתן תחת אותו אב מלאכה. כך, מספר מלאכות שהן תולדות של אב מלאכה אחד, יכללו כולן תחת קורבן חטאת אחד (ראו: בבלי, בבא קמא ב, ע"א; אנציקלופדיה תלמודית ערך "אבות מלאכות"). יחד עם זאת, יש מן התולדות שנלמדות מן האבות, בשל הדמיון במעשה המלאכה, יש כאלה שבהן הדמיון הוא בתכלית המלאכה, ויש הסבורים שאם הדמיון הוא בתכלית הרי שמדובר באב מלאכה נפרד ולא בתולדה.
68. מקום נוסף במשפט העברי, שבו ניתן למצוא נקודת יחוס מסוימת, וליטול השראה לסוגיה מושא דיוננו, הוא במנגנון ההלכתי של "התראה מחלקת". סוגיה זו עוסקת באדם שביצע עבירה אחת מתמשכת, וטרם ביצועה קיבל התראה מסוימת על אודותיה. לדוגמה, אדם האוכל אכילה מרובה מדבר אסור, כאשר כל שיעור כזית יחשב כשיעור העבירה; או נזיר שאסור בשתיית יין ושתה במהלך כל היום כולו, הרבה יותר מכפי השיעור האסור.
69. הרמב"ם דן בסוגיה האמורה, וסבור כי יש לנהוג לגביה באופן הבא:
"האוכל אכילה גדולה מדבר אסור אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית אלא חיוב אחד לכל האכילה. ואם היו עדים מתרים בו בשעת אכילה על כל כזית וכזית, חייב על כל התראה והתראה ואע"פ שהיא אכילה אחת ולא הפסיק" (רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות יד, ז; ההדגשה הוּספה – נ' ס').
70. וכן בהלכות נזירות:
"נזיר שהיה שותה ביין כל היום כולו, אף על פי שהוא חייב לשמיים על כל רביעית ורביעית – אינו לוקה אלא על אחת משום יין ואחת ד'לא יחל דברו', כמו שבארנו. ואם התרו בו על כל רביעית ורביעית ואמרו לו 'אל תשתה' 'אל תשתה' והוא שותה – חייב על כל אחת ואחת" (רמב"ם, הלכות נזירות ה, י; ההדגשה הוּספה – נ' ס').
--- סוף עמוד 30 ---
מכך משמע, שכשם שהידיעה בקרבן חטאת על שגגה, לגבי חילול שבת, מחלקת לעבירות נבדלות, כך גם ההתראה לגבי אכילה או שתיה אסורה, היא שמחלקת התנהגות ממושכת למספר עבירות, שבגינן עונשים נפרדים.
71. בטרם אסיים חלק זה אבקש לצייד את הקורא בצידה קטנה לדרך, מפי 'החפץ חיים', ר' ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, אשר העלה על נס את ההרחקה מאמירת לשון הרע, הציב את הסוגיה הזו בראש חיבוריו התורניים, ופעל להרחבה ולהעמקת הידע בתחום. בספרו חפץ חיים, ניתן למצוא פירוט מקיף של הלכות הנוגעות ללשון הרע, ובין היתר גם את הדברים הבאים, שמן הראוי לשוותם לנגד עינינו בנדון דידן: