--- סוף עמוד 32 ---
75. זאת ועוד. אנו עדים בשנים האחרונות לתופעות 'ביוש' ("Shaming") קשות, אשר מתחוללות ברשתות החברתיות, ומובילות לא אחת לבריונות, לאלימות פיזית ומילולית, לחֲרָמוֹת ולגידופים, והתנהגויות פסולות נוספות. פרסומים מזיקים אלה, פגיעתם רעה, לגוף ולנפש, הנזקים שבעטיים, לעיתים, קשים עד מאד, ואף תועדו תוצאות טרגיות שאין להן מזור (ראו: מיכל לביא "ביוש לנצח?" משפטים מט 439, 444-442 (2019) (להלן: לביא); ראו גם דברים חשובים שכתבו חברותַי השופטות ד' ברק-ארז ו-י' וילנר, בעניין ניידלי). בהינתן כל אלה, אם יתברר כי לא קיים הבדל בין אינספור פרסומים לפרסום אחד של "אותה לשון הרע", וכך או כך הפיצוי הוא אחד, ישאל השואל, איזה תמריץ יהיה למזיק שלא לחזור על הפרסומים הפוגעניים, פעם אחר פעם, בהעדר יכולת להביא בחשבון את מניין הפרסומים במסגרת המסלול הסטטוטורי.
76. מן העבר השני, אי-הכרה באפשרות לפסוק יותר מפיצוי אחד בגין מספר פרסומים של "אותה לשון הרע", נשענת אף היא על שיקולים חשובים וכבדי-משקל. ניתן לציין תחילה את החשש לאפקט מצנן על חופש הביטוי – הרשתות החברתיות הנגישו עבור רבים 'במה' שלא הייתה להם בעבר, שבאמצעותה הם יכולים עתה להביע את עמדותיהם בקלות רבה, ובתפוצה רחבה. באופן טבעי, יש להניח שהנגשת הבמה הובילה, בין היתר, להגברת ההטרוגניות של השיח, ובתוך כך להגדלת שוק הדעות והרעיונות. הרחבת מנגנון הפיצוי, על-פי המסלול הסטטוטורי, עלול אפוא לצנן תופעה זו. פרט לכך, לצד ההיבטים השליליים של תופעת הביוש, ניתן למצוא גם היבטים של אכיפה ועידוד נורמות רצויות, לצד גינוי של נורמות שאינן רצויות. לדוגמה, ניתן למצוא ברשתות החברתיות פרסומים שלעיתים מביאים לתפיסת עבריינים ופורעי-חוק, לצד פרסומים המביעים גינוי למעשים לא ראויים, דוגמת: התנהגויות בוטות, שאינן עולות כדי הפרה של החוק (לביא, עמ' 453-448).
77. חשוב לתת את הדעת גם על תופעה נוספת, שלה אנו עדים בשנים האחרונות, הנוגעת במישורים מסוימים גם ליכולת הביטוי ברשתות החברתיות. תופעה זו מכונה "תביעות השתקה", שבמשפט האמריקאי נהוג לכנותן ""SLAPP Strategic Lawsuits) Against Public Participation). מדובר בתביעות המוגשות לרוב במצבים שבהם קיימים פערי כוחות בין הצדדים, כאשר הצד החזק מנצל את כוחו הכלכלי, לטובת השתקת התבטאויות לגיטימיות של הצד השני, החלש, באמצעות הגשת תביעה (ראו: עניין ניידלי, פסקה 50 לפסק הדין של חברתי השופטת ד' ברק-ארז). מטבע הדברים,