--- סוף עמוד 33 ---
הרחבת המסלול הסטטוטורי, עשויה להקנות בידי אותם גורמים 'משתיקים', כלי השתקה נוסף. הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות העניין דנן, כאשר ברקע הדברים נדונו טענותיה של המבקשת בדבר הטרדה מינית – נושא טעון וחשוב כשלעצמו, שמן הראוי לקיים בו שיח ציבורי מעמיק ופורה. על כן, נדרשת מידה רבה של זהירות, ומלאכת איזון עדינה, כדי למנוע מצב שבו השיח בסוגיה ציבורית חשובה זו, לא יִבָּלֵם, ולא יסבול מאפקט מצנן.
תובנות ומסקנות
78. סבורני, נוכח מכלול הדברים שהוצגו לעיל, כי יש ליישׂם את המנגנון שנקבע במסלול הסטטוטורי, בהתאמה לעידן הנוכחי. כאמור, לשון החוק ותכליתו מותירים פתח לפרשנות, שלפיה ניתן לפסוק יותר מפיצוי אחד, ללא הוכחת נזק, בהתחשב במספר הפרסומים. שתי התכליות העומדות ביסוד תיקון מס' 6 לחוק, הן הצורך להרתיע מזיקים, הן הרצון להקנות כלי דיוני שיקל על ניזוקים בהוכחת תביעתם, מביאים אף הן למסקנה פרשנית זו. לכך מתווספות פסיקותיהם של בתי המשפט המחוזיים בעניינים אחרים, שגם בהן אומצה פרשנות כאמור, וכן פסיקותיו של בית משפט זה בנוגע לדינים אחרים, שבהם נמצא מנגנון של פיצוי ללא הוכחת נזק, לצד מגבלה דומה לזו שבענייננו. על כל אלה מתווספים שיקולי המדיניות שנמנו לעיל, ובכלל זה הצורך להתאים את המסגרת המשפטית הקיימת, לעידן הטכנולוגי הנוכחי, שבו הביטוי ברשתות החברתיות מגלם נדבך משמעותי ונכבד מן השיח הציבורי.
79. מכאן לאמות המידה המוצעות לגבי מקרים כגון דא. לדעתי, יש לבחון מקרים מן הסוג הזה, באמצעות 3 מבחני-עזר, המשלימים זה את זה. שילוב של כל אלה, עשוי לסייע בהכרעה, אם קיימת הצדקה למתן פיצוי נפרד, במסגרת המסלול הסטטוטורי, כתלות במספר הפרסומים, אם לאו.
80. המבחן הראשון בוחן את תוכן הפרסומים, ובפרט אם קיים דמיון ביניהם. לפי מבחן זה, כאשר תוכן הפרסומים דומה, אך לא זהה, תיבדק התוספת לפרסום החדש לעומת קודמו. אם ימצֵא כי התוספת שבפרסום החדש היא משמעותית, כזו שמחריפה את הפגיעה בניזוק, הנטייה תהא לראות את הפרסום החדש כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי. לעומת זאת, אם יתברר כי הפרסום החדש אינו מוסיף דבר מהותי על האמור בפרסום הקודם, הנטייה תהיה לראות את הפרסום הראשון, ואת זה שלאחריו, כפרסום אחד.
--- סוף עמוד 34 ---
81. המבחן השני בוחן את הזמן שחלף מפרסום לפרסום. ככל שחלף זמן רב יותר, בין פרסום אחד למשנהו, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים הללו, כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי, וכך גם להפך. מבחן זה מניח, כי כאשר מעלים מתהום הנשייה פרסום מסוים, ואף אם תוכנו זהה לפרסום שקדם לו, הנזק שב ומתגבש אצל הניזוק מחדש, ולוּ רק משום שזה נאלץ לעבור מסכת מזיקה נוספת, לאחר שהפרסום הקודם נדחק במידה מסוימת מן התודעה. לכך יש להוסיף את ההנחה המובנית, שלפיה חלוף הזמן בין הפרסומים, עשוי לחשוף את הפרסומים העדכניים לנמענים חדשים, שלא נחשפו קודם לכן לפרסומים הקודמים.