ש ו פ ט
השופטת ד' ברק-ארז:
1. באילו נסיבות ייחשבו מספר פרסומים שונים כ"אותה לשון הרע" לצורך פסיקת פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בתביעת לשון הרע? ומתי יש לראות בכל אחד מהפרסומים "לשון הרע" נפרדת? זו השאלה שעמדה להכרעתנו בתיק זה. השאלה אינה חשובה רק במישור העיוני, אלא גם במישור המעשי. ככל שמדובר ב"אותה לשון הרע" הסכום שניתן לפסוק, במסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק, מוגבל לתקרה הסטטוטורית שנקבעה בחוק. לעומת זאת, ככל שמדובר במספר אירועים נפרדים של לשון הרע, ניתן לפסוק יותר מפעם אחת את סכום התקרה הסטטוטורית.
--- סוף עמוד 37 ---
2. מאחר שהשאלה היא בעלת אופי תקדימי החלטנו בדעה אחת ליתן רשות ערעור במקרה זה. בהמשך לכך, חברי השופט נ' סולברג, פרס יריעה רחבה ומלומדת בפסק דינו, והתווה בו מבחנים שיסייעו לקבוע מתי מספר פרסומים ייחשבו ל"אותה לשון הרע" ומתי ייחשבו כעומדים לבדם וכמובחנים זה מזה, באופן שמקים הצדקה לפיצוי סטטוטורי נפרד בגין כל אחד ואחד מהם. בהתאם לכך, הוא צידד בקבלת הערעור באופן חלקי – לאחר שהראה כי בנסיבות העניין חלק מן הפרסומים שלדעת הרוב בבית המשפט המחוזי היוו פרסומים עצמאיים, צריכים למעשה להיחשב "אותה לשון הרע" לצורך חישוב הפיצוי. לאחר שקראתי את פסק דינו יש בידי ללכת כברת דרך לא מבוטלת בעקבותיו. עם זאת, אני מסכימה רק לחלק מהמבחנים שהוצעו על-ידו. בהמשך לכך, אקדים ואציין כי אף אני סבורה שיש לקבל את הערעור בחלקו. כפועל יוצא מכך, וכמוסבר בהמשך, לשיטתי במקרה דנן ניתן להצביע על פחות פרסומים שהם בני פיצוי נפרד בהשוואה לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט סולברג. בהתאמה, אני סבורה כי סכום הפיצוי שיש לפסוק לטובת המשיב הוא נמוך יותר, כמוסבר בהמשך.
3. במרכזו של ההליך שבפנינו עומד סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק) הקובע עיקרון, ובצדו סייג: ניתן לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק – בשיעור של עד 50,000 שקלים (בתוספת הצמדה), או אף כפל פיצוי בסך 100,000 שקלים – אם הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. לצד זאת, הסעיף מבהיר כי לא ניתן לקבל פיצוי זה יותר מפעם אחת "בשל אותה לשון הרע". השאלה המתעוררת אם כן היא מה משמעות התיבה "בשל אותה לשון הרע"?
4. כפי שתואר על-ידי חברי, שאלה פרשנית זו הגיעה לפתחם של בתי המשפט המחוזיים, אך טרם הוכרעה בבית משפט זה. כך, בע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל, פסקה 81 [פורסם בנבו] (14.3.2016) (להלן: עניין דניאל) הציג השופט י' עמית את השאלה הבאה: