--- סוף עמוד 50 ---
בתפוצה רחבה הרבה יותר. לעתים הדברים אף יכולים לצאת משליטתו של המפרסם ולהגיע לתפוצה רחבה הרבה יותר מכפי ששיער. יתר על כן, בעידן הטכנולוגי של ימינו החשיפה לתוכן הדיבתי לא תהא בהכרח דרך חשיפה ישירה לפרסום עצמו, אלא על-ידי שימוש במנוע חיפוש מידע (דוגמת "גוגל"), שיוביל מצדו לאותו פרסום או לפרסום הזהה בבמה אחרת. אף בכך יש כדי לטשטש את חשיבות ההבחנה בין במות הפרסום. במובן זה, אני סבורה שהשפעת המודעות להתקדמות הטכנולוגית על הדיון במקרה הנוכחי היא רבת פנים. אכן, העצמת הסיכון להפצתה של לשון הרע מחייבת התייחסות מהיבט חיזוק ההגנה על השם הטוב. אולם, לצד זאת, יש מקום גם לחשש שמנייה של במות פרסום תוביל לפיצוי סטטוטורי שאין לו דבר עם הנזק הממשי שנגרם, על כל ההיבטים הקשים הכרוכים בכך מבחינת חופש הביטוי.
35. לקראת סיום, אבהיר כי אני מצטרפת לחברי השופט סולברג בקביעה שמבחני העזר הנדונים על-ידינו אינם בגדר רשימה סגורה, ויתכן ששיקולים רלוונטיים נוספים יועלו בפסיקת בתי המשפט בהמשך. מכל מקום, אף אחד מהם אינו עומד לבדו, ויש לבחנם זה לצד זה כמכלול אחד.
מן הכלל אל הפרט
36. ומכאן – לעניין הפיצוי שהושת על המערערת.
37. בית המשפט המחוזי קבע כי מתוך עשרים פרסומים שפרסמה המערערת, ארבעה עולים כדי לשון הרע כנגד המשיב: שלושה מהם פרסמה המערערת בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה (ביום 6.3.2013, ביום 21.5.2014 וביום 24.5.2014) ואחד מהם (מיום 25.5.2014) בעמוד הפייסבוק של עמותת "אחת מתוך אחת" שהמערערת נמנית על מייסדותיה (פרסומים אלה יכונו להלן "הראשון", "השני", השלישי" ו"הרביעי" לפי הסדר הכרונולוגי בו פורסמו).
38. אין מחלוקת כי ארבעת הפרסומים הנדונים נסבים בעיקרם על אותו אירוע, אך האם הפרסומים כולם מהווים בנסיבות העניין "אותה לשון הרע"? כפי שתיאר חברי, בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות: דעת הרוב (סגנית הנשיא י' שבח, אליה הצטרפה השופטת ע' ברקוביץ) סברה כי כל אחד מארבעת הפרסומים עומד בפני עצמו ומקים זכאות לפיצוי נפרד, כך שניתן לפסוק פיצוי מצטבר הגבוה משיעור הפיצוי הסטטוטורי (50,000 שקלים, שהם כ-70,000 שקלים בערכים ריאליים). דעת הרוב לא פירטה מה יהיה שיעור הפיצוי בגין כל פרסום ופרסום, אלא קבעה פיצוי כולל בסך 260,000
--- סוף עמוד 51 ---
שקלים. דעת המיעוט (השופט י' אטדגי) סברה, מנגד, כי לא ניתן לראות בכל אחד מארבעת הפרסומים פרסום עצמאי ונפרד המקים זכות לפיצוי, אלא יש לראותם כשתי קבוצות של פרסומים שכל אחת מהם מקימה זכאות לפיצוי סטטוטורי, כך שסך הפיצוי יעמוד על 140,000 שקלים. דעת המיעוט הציעה שתי חלופות שכל אחת מהן בנפרד מובילה למסקנה האמורה. לפי חלופה אחת, יש לחלק את הפרסומים לשתי קבוצות בהתאם לפלטפורמת הפרסום (דף הפייסבוק הפרטי של המערערת למול דף הפייסבוק של העמותה), בהתחשב בקהל הקוראים שנחשף לפרסום. לפי חלופה שנייה, יש לחלקם לקבוצות לפי מועדי הפרסום (כאשר שלושת הפרסומים האחרונים פורסמו במועדים סמוכים ולכן ניתן לצרפם לכדי פרסום אחד).