בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 38960-04-18
לפני:
כב' הנשיאה הדס יהלום
התובעת אורטל אהרוני
ע"י ב"כ עו"ד יעל בועז
–
הנתבעים 1. שמש חי אחזקות בע"מ
2. חי שמש
ע"י ב"כ עו"ד טל שחר
פסק דין
1. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת במשך קרוב לשלושה חודשים, ופוטרה – בהיותה בהריון.
התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה.
2. בפנינו העידו התובעת ומר חי שמש – מנהל הנתבעת.
מטעם הנתבעים הוגש תצהיר של גב' רויטל נקש ושל גב' סופיה מאירזון, אולם הן לא התייצבו למתן עדות ותצהירן נמשך מהתיק.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.
3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת החל מיום 1/2/15.
ב. התובעת פוטרה ביום 24/4/15.
ג. בעת הפיטורים היתה בהריון.
4. אדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.
5. הודעה על תנאי עבודה
התובעת הצהירה כי נשכרה לתפקיד לצורך מתן מענה טלפוני ראשוני ללקוחות ולטפל בכל הנדרש במשרד, בכפיפות למר חי שמש ולמזכירה הראשית, גב' רויטל נקש.
הנתבעים טענו כי התובעת התקבלה לתפקיד של הנהלת חשבונות. לתצהירי הנתבעים צורפה הודעה על תנאי עבודה בה נרשם תיאור התפקיד: "הנהלת חשבונות ומזכירות" וכן נרשם כי התובעת התקבלה ל- 3 חודשי ניסיון אשר בסיומם יוחלט על המשך ההתקשרות.
6. התובעת טענה כי מעולם לא נמסרה לה הודעה על תנאי עבודה או הסכם עבודה.
בעדותה הכחישה כי נשכרה לעבוד בהנהלת חשבונות. לטענתה, אין לה ניסיון בתחום זה. לדברי התובעת, היא מעצבת פנים ושוזרת פרחים ולמדה אדריכלות.
וכן העידה:
ש. נשאלת על תפקידך, מה היה בדיוק תפקידך?
ת. תפקידי היה כל מה שחי ביקש זה בעצם להודיע לו על פגישות שמתקיימות ואפילו להגיש קפה לאנשים שהגיעו. הייתי קובעת לו פגישות טלפוניות ולאן הוא צריך להגיע. היו עובדים זרים שהייתי מחתימה על מסמכים ומצלמת ניירת. הייתי מתייקת כל מיני מסמכים. בהמשך גם יצאתי עם המתקינים בשטח לראות את הגגות כי הוא רצה שנתכנן גג סולרי עקב הניסיון שלי באדריכלות.
7. הנתבעים הגישו תצהיר של גב' רויטל נקש, מנהלת המשרד, אולם היא לא התייצבה למתן עדות והנתבעים ויתרו על עדותה. לכן, לא ניתן היה להפנות אליה שאלות בעניין מהות העבודה של התובעת.
8. בעניין ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase נ' קפלן את לוי בע"מ ואח' (מיום 20/6/22) עמד בית הדין הארצי על הקושי הטמון בכך שחוק הודעה לעובד אינו דורש חתימה של העובד על טופס ההודעה. לאור זאת, מתגלים קשיים בשאלה האם הטופס נמסר לעובד וכן בשאלה על מי נטל ההוכחה והשכנוע, להוכיח שהודעה כאמור, אכן נמסרה לעובד. בסעיפים 31 ואילך לפסק הדין, יש התייחסות נרחבת לסוגיית נטל ההוכחה בעניין מסירת ההודעה על תנאי עבודה, לעובד.
9. יישום הכללים שנקבעו בפסק הדין הנ"ל על ענייננו, מעלה כי הוכח שנמסר לתובעת טופס הודעה לעובד, כפי שצורף לכתב ההגנה. להלן יפורטו הטעמים.
10. הנתבע הצהיר כי ההודעה לעובד "נמסרה לתובעת". אין הצהרה מי מסר, האם הנתבע או גורם אחר כלשהו. כמו כן, התובעת אינה חתומה על טופס הודעה לעובד.
11. מאידך, בסעיף 17 לתצהיר התובעת נכתב:
"ברור כשמש שפיטורי נעשו בחוסר תו"ל, מיד בסמוך לאחר שנודע לנתבעים על הריוני, ועל כן, פיטורי נעשו כנדון. ומתוך כוונה ברורה לפטרי לפני מלוא תום שלושת החודשים לעבודתי ...".
התובעת נשאלה על כך בחקירתה והשיבה:
ש. מפנה לסעיף 17 לתצהירך, מה קשור ה- 3 חודשים האלה.
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. את כותבת שהפיטורים היו בחוסר תום לב מיד כשהבינו שאת בהריון, מתוך זדון, בכוונה לפטר אותך לפני מלוא ה- 3 חודשים. מה זה 3 חודשים האלה?
ת. אין לי מושג.
ש. מה היה למהר לפטר אותך לפני 3 חודשים?
ת. אני לא מבינה את השאלה ולמה אתה חותר.
מכאן עולה כי התובעת היתה ערה למשמעות שיש לשלושה חודשי עבודה מלאים, כפי שנכתב בהודעה לעובד ולראיה – ציינה זאת במפורש בתצהיר. מדוע כתבה שלושה חודשים ולא חודשיים או ארבעה – התובעת לא ידעה להשיב על כך.
יש לציין בעניין זה כי התביעה הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים לאחר פיטורי התובעת, ועובדה זו מחזקת את עמדת הנתבעת כי התובעת הועסקה לתקופת ניסיון בת שלושה חודשים ולכן לא הגישה תביעה מיד לאחר פיטוריה.
12. ועוד – התובעת נשאלה האם היא בטוחה שלא חתמה על מסמך הודעה לעובד ושלא חתמה על מסמכי קבלה לעבודה או על הסכם העסקה. על כך השיבה: "אני לא זוכרת".
13. התובעת הקליטה שיחה שלה עם רויטל נקש, וצרפה את ההקלטה והתמליל לתיק בית הדין. בתמליל נשמעת רויטל אומרת לתובעת "אבל הוא מבחינתו את עדיין חדשה, היית אצלו בנסיון".
14. לאור כל האמור, בהתאם לכללים שנקבעו בעניין ע"ע 20880-07-20 הנ"ל, אני קובעת כי הנתבעים הוכיחו שנמסר לתובעת טופס הודעה לעובד, כפי שצורף לכתב ההגנה. בהתאם לאמור במסמך, התובעת התקבלה לתפקיד של הנהלת חשבונות, לתקופת ניסיון בת שלושה חודשים.
15. פיטורי התובעת
התובעת הצהירה לגבי הליך הפיטורים:
4. ב- 24/4/15, סמוך למועד 3 חודשי עבודה, התקיימה שיחה טלפונית עם הגב' רויטל נקש, המזכירה הראשית ובה הודיעה לי על פיטורי, וזאת מבלי שנערך לי שימוע כדין או זימון לשימוע בכתב, וכמו כן ללא מתן זכות לטיעון, לא נערך פרוטוקול כדין בזמן השיחה.
5. בסמוך להודעת הפיטורין שקיבלתי, ביום 22/4/15 ניגשה אלי רויטל, המזכירה הראשית, ואמרה לי כבדרך אגב, שחי נתבע מס' 2, שואל האם אני בהריון. עניתי בחיוב וציינתי כי אני רק בשלבים ההתחלתיים ולפני בדיקות חשובות. עם קבלת התוצאות של הבדיקות התכוונתי לעדכן אותם בעניין.
6. ביקשתי להכנס לחדרו של נתבע 2 על מנת לבשר לו אישית על היותי בהריון. לפני שנכנסתי למשרדו של נתבע מס' 2, נכנסה רויטל המזכירה הראשית, בטענה כי ברצונה לתת לנתבע 2 משהו חשוב, בעודי ממתינה מחוץ למשרד של נתבע 2.
7. לאחר כמה דקות התבקשתי להכנס למשרד של נתבע 2 בעוד רויטל נותרה במשרדו. שיתפתי את הנתבע 2 ורויטל בחיי הפרטיים וסיפרתי כי אני בהריון בשלבים התחלתיים. הנתבע 2 בתגובה אמר כי זהו עניין בעייתי עבורו להחזיק אישה בהריון שכן, טען כי היו לו תכנונים רבים עבורי ולא יוכל להשקיע עלי במצב שכזה. נתבע 2 הוסיף כי אני בתקופת ניסיון והחליט לבדוק אותי בתקופה זו ולהחליט האם לקבל אותי לעבודה באופן סופי.
8. בתגובה טענתי בפניו כי בראיון העבודה שנעשה לי לא נאמר לי שום דבר על תקופת נסיון אלא נאמר לי שאגיע ליום ניסיון אחד ולאחר מכן תתקבל החלטה על המשך עבודתי אצל הנתבעים.
9. הנתבע 2 טען בפני ללא בושה, כי עתיד להיות לי ילד שני ומבחינתו אם לשני ילדים מהווה בעיה.
10. בנוסף נתבע 2 אמר כי אישה עם ילד אחד זה לא אישה עם שניים וכי לא מתאים לו שאעדר בלי סוף.
11. טענתי בפניו מספר רב של פעמים כי זו לא תהווה בעיה מאחר ואני מעסיקה מטפלת וכי אני משלמת לה ממיטב כספי והכל כדי למנוע מצב שבו היעדר מעבודה.
12. ביקשתי וחזרתי מספר פעמים בבקשה לא לפטר אותי ואמרתי לנתבע 2 כי אעשה כל שביכולתי על מנת להישאר בעבודה גם אם זה כולל חזרה מחופשת הלידה לאחר שבועיים. כמו כן ציינתי כי אני מרוצה ממקום העבודה ונתבע 2 השיב כי גם הוא מרוצה ממני ומעבודתי.
13. ביקשתי לקבל תשובה בעניין עד לסוף יום העבודה על מנת שאדע איך להיערך בהתאם. ולאחר חצי שעה שטרם קיבלתי תשובה בעניין, ביקשתי מרויטל, המזכירה הראשית לדעת מה קורה וזו השיבה כי תנסה לדבר עם נתבע 2 בשנית ושאתקשר אליה ביום שישי בבוקר לשם קבלת תשובה בעניין.
14. יום לאחר יום עצמאות ביום שישי, 24/4/15, בשיחת טלפון הודיעה לי רויטל נקש, המזכירה הראשית שאני יכולה להגיע ולקבל מכתב ושהיא תנסה לדאוג לי על מנת שאקבל שכר חודשי מלא. ביקשתי להגיע ולדבר עם נתבע 2 ישירות אך רויטל טענה כי הוא נעול בדעתו.
בעדותה אמרה:
".... זה היה יום הזכרון ערב יום העצמאות, אני ורויטל ירדנו לקומת הקרקע והתכופפתי ואז רויטל שאלה אותי אם אני בהריון, אמרתי לה שכן אני בשבוע 10 בהתחלה. ועקב ההריון בסיכון שלי אני לא יודעת אם באמת אני אהיה בהריון. ואז היא אמרה אוי אוי ועלינו למעלה וביקשתי לשתף את חי, היא אמרה שאין בעיה. הוא הגיע לאחר מספר דקות היא נכנסה לחדרו ואז קראו לי ואמרתי לחי שאני בהריון ומגיע לי מזל טוב. הוא אמר את כל מה שכתבתי בתצהיר".
התובעת נשאלה מה פתאום רויטל שאלה אותה אם היא בהריון והשיבה – שרויטל אמרה לה שהנתבע הוא שביקש לברר זאת.
התובעת נשאלה מתי בדיוק פוטרה ועל ידי מי. כך השיבה:
ש. מה היה מעמד הפיטורים לטענתך, מה קרה?
ת. באותו יום רביעי השיחה הסתיימה שהוא צריך לחזור אלי בתשובה. לאחר כחצי שעה הוא נעלם ביקשתי מרויטל לדעת מה קורה. היא אמרה שלמחרת חג ונדבר ביום שישי. יום שישי היא אמרה לא להגיע, היא אמרה שהיא דיברה איתו והוא נעול בדעותיו. ואז יש את השיחה שהיתה בינינו בטלפון.
ש. מי פיטר אותך ובאיזה מעמד?
ת. נאמר לי לא לחזור לעבודה. באותו יום השיחה יום רביעי הוא אמר שהוא יחזור אלי בתשובה כי זה לא מתאים לו והוא עושה שינויים בעבודה וילד אחד זה לא שני ילדים. ...
ש. האם חי פיטר אותך או רויטל?
ת. באותו יום של יום רביעי הבנתי מחי שאין לי לאן לחזור. הוא שלח את רויטל להגיד לי.
ובהמשך העידה שהנתבע פיטר אותה במשרדו.
16. הנתבעים טענו כי התובעת נשכרה לעבוד בהנהלת חשבונות, אולם התברר שההצהרות שמסרה בדבר נסיונה, התבררו כלא אמת. נטען שהתובעת טעתה רבות בנושא התאמות בנקים, כרטיס אשראי וכו' וכי אינה מתאימה למשרה ולכן הוחלט על הפסקת עבודתה.
לטענת הנתבע בתצהירו, ביום 21/4/15 קיים עם התובעת שיחת שימוע. כך הצהיר:
4. אבהיר כי בשל סיום תקופת הניסיון והנתבעת 1 לא היתה מרוצה, הופסקה עבודתה של התובעת לאחר קיום שיחת שימוע ביום 21/4/18 כלומר לפני סיום תקופת הניסיון ובאותה שיחה הוסבר לתובעת, בדיוק כמו בעת קבלתה לעבודה כי בהנהלת חשבונות חייבים להיות לפחות שני עובדים והיות וסופי לבד מחפשים מישהי שתוכל להחליף אותה במקרה לחופשה, הבראה או כל סיבה אחת של היעדרות ולאור יכולותיה אין כל אפשרות כי היא תוכל להחליף במקרה הצורך את סופי לאור יכולותיה ולכן לא תוכל להמשיך לעבוד והובהר כי אין כוונה להמשיך להעסיק אותה.
5. אדגיש כי התובעת לא אהבה לשמוע את שנאמר לה, אך וודאי שלא הזכירה כל הריון בשיחה.
6. אוסיף כי בשיחת השימוע נכחה בנוסף אלי גם סופי מאירזון ובסיומה נכתב מזכר ובו כתוב במפורש כי התובעת הועסקה בתקופת ניסיון ולאור טעויות בעבודה התברר כי הצהרותיה של התובעת בדבר ידע בהנהלת חשבונות, לא היו נכונות וזו הסיבה אגב, בשלה הפסקת עבודת התובעת לבסוף.
הנתבע הצהיר כי נושא ההריון כלל לא עמד על הפרק וכי לא היווה שיקול בפיטורי התובעת. לטענתו, לא ידע במועד השיחה שהתובעת בהריון ולא יכול היה לדעת על כך.
לדבריו, בשיחת השימוע נכחה סופי מנהלת החשבונות, אשר לטענתו כבר אינה עובדת בחברה ולכן לא הובאה למתן עדות.
17. לתצהיר הנתבע צורף פרוטוקול שימוע אשר לטענתו נערך ונמסר לתובעת.
במסמך צויין שנערך בתאריך 19/4/15. במועד זה, כך נרשם, התקיימה שיחת שימוע שבסיכומה הודע לתובעת על פיטוריה.
לעומת זאת, בתצהיר הנתבע נטען כי השיחה התקיימה ביום 21/4/15.
במסמך המכונה פרוטוקול שימוע נרשם שנכחה סופי מאירזון אולם כאמור, היא לא התייצבה למתן עדות ותצהירה נמשך מהתיק.
ועוד - במסמך לא נרשמו כלל דברי התובעת.
לאור האמור, אין כל ראיה שאכן התקיימה שיחת שימוע במועד הכתוב במכתב 19/4/15) או ביום 21/4/15 או בכלל.
18. התובעת טענה כי השיחה היחידה בינה לבין הנתבע התקיימה ביום 22/4/15 וכי כלל לא היה מדובר בשיחת שימוע. לטענתה, לאחר אותה שיחה חל יום העצמאות ולמחרת, ביום שישי, הודיעה לה רויטל, כי היא מפוטרת ואין צורך שתגיע לאחר יום העצמאות (אשר באותה שנה חל ביום חמישי 23/4/15).
19. התובעת הקליטה שיחה בינה לבין רויטל נקש, אשר לטענתה התקיימה ביום שישי, למחרת יום העצמאות. התובעת נשמעת שואלת את רויטל בשיחה האם להגיע ביום ראשון (26/4/15) ורויטל עונה לה שלא.
רויטל נשמעת אומרת כי הנתבע אמר לה:
"... הוא החליט ככה, הוא החליט ... ילדים בשבילי זה אושר ושמחה אבל אני לא יכול. אני מסתכל על העבודה שלי אישית, אני לא יכול לעשות מעצורים כרגע בעבודה שלי כשעשיתי שינויים בחברה. זה המילים שלו ... מה אני אעשה?"
וכן נשמעת אומרת:
"... אשה עם ילד אחד זה לא עמו אשה עם 2. את מבינה? הוא אומר את זה".
ובהמשך נשמעת אומרת לתובעת שחס וחלילה לא תחשוב שעשתה משהו רע.
ובהמשך אמרה:
" ... תראי עוד פעם הוא עושה שינויים מאוד גדולים בעבודה, אני לא יודעת כמה את יודעת וכמה את מעורבת. אבל הוא עושה, ראית בכל סניף ובכל זה, כולם הוא החליף, אם זה דרום, באר שבע, חיפה, את כל הזה. הוא רוצה לעשות ללכת לדרך חדשה ללכת זה, הוא רוצה להתקדם. ... והוא לא רוצה לעצור באמצע.
הוא רוצה ללמד, הוא עוד לא התחיל חלק ממה שזה, הוא רוצה להעביר לך הרבה דברים והיה התפתחויות, אוקי, התפתחויות חיוביות, הכי חיוביות בעולם והוא מבחינת מעסיק הוא רואה את זה כרגע שהוא לא יכול להמשיך, הוא לא יכול...."
20. משיחה זו עלה כי השיחה בין התובעת לנתבע לא התקיימה ביום 19/4/15 כפי שטענו הנתבעים, אלא ביום 22/4/15 כשלמחרת חל יום העצמאות. למחרת החג, ביום שישי, הודיעה רויטל לתובעת שלא תגיע לעבודה ושתמתין למכתב מסודר.
21. אם כך, טענת הנתבעים כי התובעת זומנה לשיחת שימוע וכי התקיים הליך שימוע מסודר, לא הוכחה והיא נדחית.
22. הנתבעים לא צרפו ראיה כלשהי לכך שהתובעת לא הצליחה בתפקידה. הטענה נטענה בעלמא. מנהלת החשבונות לא זומנה למתן עדות.
מהשיחה של התובעת עם רויטל נקש, הובהר במפורש כי הנתבע ידע גם ידע בעת השיחה עימה, על כך שהתובעת בהריון וכי עובדה זו עמדה בבסיס השיקולים שלו לפטר את התובעת. רויטל נקש לא זומנה למתן עדות. אף אם אינה עובדת עוד בחברה, לא היתה כל מניעה לזמן אותה.
בהעדר עדות שלה המסבירה את האמור בתמליל השיחה, הרי שמתקבלת טענת התובעת, הנתמכת בתמליל, כי הנתבע ידע שהתובעת בהריון ביום שבו הודיע לה שאינה מתאימה לתפקיד.
אם כך, מדובר על עובדת בתקופת נסיון בת שלושה חודשים, אשר בסמוך לתום התקופה, התובעת מפוטרת לאחר שיחה עם מנהל הנתבעת מיום 22/4/15, שאינה מהווה שימוע כלל וכלל. מהראיות עלה בבירור שהנתבע ידע בעת השיחה, שהתובעת בהריון.
המסמך הנחזה להיות פרוטוקול שימוע מיום 19/4/15 אינו משקף את המציאות ונראה שהומצא לצורך ההליך.
הנתבעים לא צרפו ראיה כלשהי לכך שהיה קושי בתפקוד של התובעת או שלא תפקדה כראוי.
23. בעניין ע"ע (ארצי) 39347-12-21 רפי ונציה שמאות וסקרים בע"מ נ' דדון (מיום 16/8/22) דן בית הדין הארצי בסוגית פיטורי עובדת במהלך טיפולי פוריות, וסקר את העקרונות שהותוו בפסיקה קודמת, באשר לנטלי ההוכחה בתביעה על פי חוק שוויון ההזדמנויות העבודה. כך נאמר:
"נקודת המוצא לדיון היא כי ההחלטה לפטר עובד מצויה בפררוגטיבה של המעסיק. מובן שהמעסיק צריך לעשות שימוש בפררוגטיבה זו בתום לב ובהגינות, ואסור לו לשקול שיקולים פסולים במסגרת ההחלטה על פיטורים (ע"ע (ארצי) 14039-07-11 חנה סולטני - מדינת ישראל, משרד החינוך (20.12.13)). בנוסף, על פיטורי עובד עשויות לחול מגבלות מכוח חוקים שונים, מכוח הסכם קיבוצי או מכוח חוזה אישי - הכל לפי העניין. בהעדר מגבלה על הפיטורים, בית הדין הבוחן החלטת פיטורים ימנע מלהחליף את שיקול דעתו של המעסיק בשיקול דעתו, ויבחן רק אם נפלו פגמים בהליך הפיטורים ואם שקל המעסיק שיקולים פסולים (ע"ע (ארצי) 8636-05-15 המשביר בתי כלבו בע"מ - טליה קיסין (13.07.16)).
הזכות לפטר עובד מוגבלת בין השאר מכוח עקרון השוויון (להרחבה ראו: ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ו-15 אח' (02.10.11)). המגבלות מוטלות מכוח חוקים פרטיקולרים שנועדו להגן על עקרון השוויון ובהם החוקים הרלוונטיים לענייננו, חוק השוויון וחוק עבודת נשים. חוק השוויון אוסר על יחס מפלה, הן בקבלה לעבודה, הן בפיטורים והן בתנאי עבודה מטעמים המנויים בו. בין היתר החוק אוסר על התייחסות מפלה לעובדים מטעמי, הורות, הריון וטיפולי פוריות. על מנת להתמודד עם הקושי המובנה להוכיח את הקשר בין התנהגות המעסיק לבין ההשתייכות לקבוצה המנויה קבע המחוקק בסעיף 9 לחוק השוויון מנגנון להעברת נטל ההוכחה:
“)א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
(2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."
הנטל הראשוני להוכחה כי לא היה בהתנהגות העובד סיבה לפיטורי מוטל על העובד, אך משעה שהביא ראשית ראיה די בכך כדי להעביר את הנטל לכתפי המעסיק (דב"ע (ארצי) נו/3-29 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ (8.9.1997) (להלן - עניין פלוטקין)). הפסיקה קבעה לאורך השנים כי סעיף 9 אינו קובע הסדר ממצה וייתכן כי נטל ההוכחה יעבור לכתפי המעסיק גם במקרים נוספים (בג"צ 1758/11 גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ (17.5.12) (להלן – עניין גורן) ; ע"ע (ארצי) 22802-04-16 הודיה שושנה לגאמי - בנק מזרחי טפחות בע"מ (12.9.18) (להלן – עניין לגאמי)). בעניין מורי סברה דעת המיעוט כי די בהפרת חוק עבודת נשים על מנת להעביר את נטל ההוכחה למעסיק (ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ (16.3.08) (להלן - עניין מורי)).
נוסף על כך נקבע בפסיקה כי גם אם בבסיס החלטת הפיטורים עמדו שיקולים ענייניים רבים, די בכך שהשיקול המפלה היה אחד השיקולים שנשקלו בעת קבלת ההחלטה על מנת להכתים את ההחלטה כולה (עניין פלוטקין; עניין מורי; ע"ע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ (26.5.10); עניין לגאמי)".
24. בהתאם לכללים לעיל ולחומר הראיות שהובא בפניי, אני קובעת כי התובעת הוכיחה שלא היתה לנתבעת כל סיבה עניינית לפטר אותה.
בסיכומי הנתבעים נטען כי התובעת לא הביאה עדים שיעידו על כך שהיתה שביעות רצון מעבודתה, ולכן אין לקבוע כי נטל ההוכחה עובר את כתפי הנתבעת. ואולם, בתמליל השיחה של התובעת עם גב' נקש, אומרת גב' נקש במפורש כי הסיבה לפיטורים אינה טיב העבודה אלא היות התובעת בהריון. די בכך כדי לקבוע כי יש להעביר אל הנתבעת את נטל הראיה.
אם כך, עובר הנטל לנתבעת, להוכיח שהיתה סיבה אמיתית לפיטורי התובעת, שאינה קשורה להריון. נתתי דעתי בהקשר זה, לכך שמדובר על עובדת שהתקבלה לעבודה לתקופת נסיון בת שלושה חודשים וכי בנסיבות אלה, הנטל המוטל על המעסיקה קל יותר מאשר במקרה של עובדת שמועסקת במשך תקופה ארוכה.
25. עומדת בפניי עדות הנתבע בלבד, ללא סיוע של מי מעובדות המשרד, אף שאלה הגישו תצהירים מטעם הנתבעת. למעט עדות הנתבע, לא הוצגה כל ראיה לתמיכה בטענת הנתבע כי היתה סיבה עניינית לפיטורי התובעת. עוד – הוכח שהנתבע ידע על דבר ההריון לפני השיחה שקיים עם התובעת.
לאור כל אלה אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי הסיבה לפיטורי התובעת אינה נעוצה בהיותה בהריון.
26. אציין כי אף לו הייתי קובעת שהנתבעים הוכיחו כי היו בעיות בטיב עבודתה בתקופה הקצרה שבה עבדה, הרי שדי בכך שהוכח כי לסוגיית ההריון היה משקל משמעותי בעת קבלת ההחלטה על הפיטורים, כדי לקבוע שמדובר על "הכתמה" של הפיטורים, באופן המהווה הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
27. פיצוי על פי חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה חוסר תום לב והעדר שימוע
הוכח כי התובעת פוטרה על רקע היותה בהריון, זאת תוך הפרת הוראות חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה.
בשאלת גובה הפיצוי נתתי דעתי לתקופת העבודה ולכך שמדובר בתקופת נסיון. עוד נתתי דעתי לעובדה שהתביעה הוגשה מספר שנים לאחר הפיטורים. בשים לב לאלה אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי לא ממוני בסך 15,000 ₪.
28. התובעת עותרת בנוסף לפיצוי ממוני בגובה שכר עבודה עד הלידה ולאחר מכן בתקופה המוגנת. התובעת העמידה את דרישתה על סך 50,000 ₪. התובעת לא נחקרה על מקומות עבודה לאחר הפיטורים או על קבלת דמי לידה. כעולה מהתלוש שצורף, שכרה של התובעת עמד על 5,022 ₪ ועוד תשלום עבור שעות נוספת גלובליות.
לאור האמור, אין אלא לקבל את התביעה לנזק ממוני בעקבות הפיטורים. הנתבעת תשלם לתובעת סך 50,000 ₪ בגין פיצוי ממוני.
29. הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, הן הפיצוי הממוני ובמיוחד הפיצוי הלא ממוני, כוללים בתוכם גם פיצוי בגין עוגמת נפש וחוסר תום לב בפיטורים.
30. לעניין טענת העדר שימוע, הנתבעים לא הוכיחו שנמסרה לתובעת הזמנה מסודרת בכתב לשימוע. בנוסף, המסמך המכונה פרוטוקול שימוע אינו חתום ולא נטען שנמסר עותק ממנו לתובעת. במסמך נכתב תאריך 19/4/15 ואילו בתצהיר הנתבע נטעם שהשיחה התקיימה ביום 21/4/15. הדבר פוגם באותנטיות של המסמך. לאור כל האמור אני קובעת כי לא נערך לתובעת הליך שימוע כלל.
בגין כך זכאית התובעת לפיצוי.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מתקופת העבודה בקביעת גובה הפיצוי בגין העדר שימוע, ובפיצוי הנפסק מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
בשים לב לכל אלה אני מעמידה את הפיצוי בגין העדר שימוע, על סך 5,000 ₪.
31. התביעה נגד הנתבע
אין חולק כי התובעת הועסקה על ידי חברה בע"מ.
התובעת מבקשת לחייב את הנתבע באופן אישי לשלם לה את הסכומים הנתבעים בכתב התביעה.
בכתב התביעה טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע באופן אישי, שכן נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. כך נטען בכתב התביעה:
31. אם ניישם את האמור על המקרה דנן, נגיע למסקנה כי יש לחייב את הנתבע מס' 2 באופן אישי בגין עילות התביעה כמפורט להלן:
* הנתבע מס' 2 הפר את חובת תום הלב ופעל משיקולים פסולים ומסיבות לא ענייניות כלפי התובעת ודאג לפיטוריה בידיעה שהתובעת בהריון.
* הנתבע מס' 2 לא דאג לקיים שימוע לתובעת בגין פיטוריה ולא נתן לה את זכות הטיעון המגיעה לה.
* הנתבע מס' 2 היה מנהלה הישיר של התובעת. התובעת היתה כפופה לו ודאגה לטפל בכל הנדרש במשרד תחת הגדרתו של הנתבע מס' 2.
* הנתבע מס' 2 לא העביר לתובעת בזמן את המכתב על סיום העסקתה שכן, התובעת שמעה על פיטוריה לראשונה טלפונית דרך המזכירה הראשית, גב' רויטל נקש. כשביקשה התובעת לאחר כמה ימים לקבל מכתב על הפסקת עבודתה היא לא קיבלה מענה ושלחה מכתב מטעמה על מנת לקבל מכתב סיום העסקה כראוי. רק בתאריך ה- 8/5/15 יצא מכתב שבו הודיע נתבע מס' 2 על סיום העסקתה של התובעת. מכתב סיום העסקה חתום בידי הנתבעת מצורף כנספח ב' לכתב התביעה.
32. אשר על כן, מבוקש להרים את המסך התאגידי המפריד בין הבעלים לחברה ולחייב את הנתבע מס' 2, ביחד ולחוד, בכל סכום אשר יפסק לתובעת בגין תביעה זו. וזאת מאחר והנתבע מס' 2 ניצל לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת מס' 1.
32. הליך הפיטורים הבלתי תקין בעליל, כמובא לעיל, נעשה על ידי הנתבע בכובעו כמנהל הנתבעת. לא הובאה ולו ראיה אחת אשר תצדיק חיוב הנתבע באופן אישי בהתחייבויות הנתבעת כלפי התובעת.
33. סוף דבר
התביעה נגד הנתבעת מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן:
א. פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 15,000 ₪.
ב. פיצוי בגין נזק ממוני בסך 50,000 ₪.
ג. פיצוי בגין העדר שימוע בסך 5,000 ₪.
כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
34. התביעה נגד נתבע 2 נדחית.