רצון של התובע לקבל פיצוי מקדישמן אכן הועלה. יתכן כי נדונה האפשרות לתת לתובע פיצוי, אולי אפילו בדמותן של תמונות גדולות. אין לשלול כי הובעה נכונות לכך, אולם לא בוססו אמירות או נסיבות אחרות המלמדות על רצינות גיבוש והחלטיות של קדישמן בעניין זה. כך בפרט בהינתן הנטל המוגבר המוטל על מי שמעלה טענות לגבי רצונו של מי שכבר נפטר.
137. לא זו בלבד שאין ראיות לאמירות ברורות של קדישמן למחויבות, יש נסיבות וראיות המצביעות בכיוון אחר. כך למשל, התובע עצמו טוען כי למרות שהוסכם לתת לו את 30 הציורים, העלה קדישמן פעם אחר פעם בקשות ודרישות נוספות אותן קיים התובע מבלי שהוענק לו מה שנטען כי הובטח. כך לגבי מה שכונה "עסקה הראשונה"; כך לגבי מה שכונה "העסקה השנייה"; כך לגבי מה שכונה "העסקה השלישית".
138. ההתנהלות לאורך השנים, כפי שהיא עולה גם מעדויות התביעה, יוצרת רושם של הידברות, נכונות, ואולי אפילו מעין הבנה ג'נטלמנית לגבי מתן ציורים, אך לא כוונה ברורה, רצינית ומחייבת של המנוח (גבריאלה שלו "הסכמים ג'נטלמניים (שם זמני)" משפטים לב 3 (התשס"ב)).
139. נזכיר כי שנים לאחר שלכאורה כבר הייתה התקשרות בין התובע לקדישמן, כתב לו התובע: "לא רק שאחתום על כל מסמך שאתבקש לחתום אמרתי לויקי שאינך חייב לי מאום" (דוא"ל מיום 25.1.2014).
התובע מייחס דברים אלה לכך שכתיבתו לקדישמן נבעה מצורך רגשי וכן לדרך בה היה צריך לנהוג לשיטתו בקדישמן: "...אצל מנשה, אם תגיד אתה חייב לי, לא תקבל כלום, אם תגיד אתה מת ואתה צריך, הוא ילך לגנוב בשבילך וזה צועק מכאן, זה לא מכתב של איש עסקים..." (עמ' 73 ש' 27-25); "אם אתה בא למנשה ואומר לו מגיע לי, הוא ואמר לא מגיע לך כלום, אם אתה אומר לו מנשה, יש בעיה עם משהו שאתה קשור אליו וצריך לפעול, אז הוא.. יעזור כפול ממה שהוא צריך" (עמ' 98 ש' 7-5).
אפילו אם אקבל במידה מסוימת שהיה צורך בדברי כיבושין כדי להפיס את דעתו של האמן, עדיין עולה התמונה כי קדישמן לא ראה עצמו מחויב באופן רציני ומגובש בחוזה אכיף ואין די ראיות כי התנהל כלפי חוץ באופן המקיים את המבחן האובייקטיבי כדי לבסס שהתקיימה בו גמירת דעת. זאת, אף לאחר שנתתי דעתי לשיק בסך 960,000 ₪ שיש בעניינו סימני שאלה.
140. התובע לא רק כתב לקדישמן בעבר כי לעולם לא יתבע אותו (דוא"ל מיום 18.12.2012, חלק ממוצג א'2). אלא גם העיד: "...אם הייתי צריך לתבוע את קדישמן בחייו והייתי בא עם המוצגים שיש לי, ככל הנראה הייתי מפסיד ולכן ידעתי, שאני מעולם לא אתבע את קדישמן ולא ניהלתי את התרשומת שלנו לצרכים משפטיים..." (עמ' 184 ש' 24-22).