גם אם נקבל את עיקרי טענותיו של התובע ונתעלם מקשיים שבדרך, נראה כי מדובר לכל היותר בהבנה כללית הנתונה לשיקול דעתו של המנוח. ירצה – ייתן מיצירותיו (כפי שעשה לא פעם כדי שאדם יחוש שבע רצון), לא ירצה – לא ייתן או ידרוש דברים נוספים. אין מדובר ביצירת יחסים משפטיים מחייבים ברי אכיפה.
141. הד לכך ניתן לראות גם בעדויות ובמסמכים.
"...אתה רוצה שאני רוצה שאני אפצה אותך? תביא לי עוד עיסקה. הוא [קדישמן – ת.א.] היה לו היה לו זכות לעשות את זה, הבנת אותי? כאילו הוא אתה לא יכול להוציא ממנו, אתה רוצה לקחת את ה... מה שיש אצלו, אבל הוא הוא מחליט את תנאים, הוא קובע אותם, הוא יחליט מתי, עכשיו קודם כל תן לו כסף,... מתי ציורים? מתי שהוא יחליט. עכשיו תבוא תיקח 5 לא.. תיקח עוד 7.. הבנת אותי? ואז הוא מחליט[,] רק על פיו יקום ו... אגב לא לא יעזור לאף אחד כלום, אם לא בא לו לחתום הוא לא חותם..." (ויקי, עמ' 253 ש' 26-15).
"הוא בסך הכל עוזר לי לפצות את המשקיעים שלי על ירידת ערך, הוא לא חייב לי את הכסף הזה" (קובי, עמ' 53 ש' 4-2).
"גם מה שמגיע לי מבוסס על נדיבותך בלבד. אם תחליט שלא מגיע לי אקבל את הדין. רק אתה תשפוט בכל מחלוקת אם בכלל שקיימת ביננו" (קובי לקדישמן, דוא"ל מיום 18.12.2012, חלק ממוצג א'2). "אף פעם לא כתבתי איתך חוזה, תספר את זה לע[ו]רך דין החכם שתרגם לך את מכתבי הקודם" (שם).
"מאחר ואינני חייב לך ואולי ההיפך, אני דוחה את מכתבך אלי" (קדישמן לקובי, דוא"ל המהווה חלק ממוצגי הנתבעים; המועד מוערך להיות לאחר פניות קובי מדצמבר 2012 (עמ' 119 ש' 27-5).
142. לו היו מתקיימים כל רכיבי ההתקשרות הנטענת קודם לפטירת המנוח וכל שנותר היה להשלים את חלקו של קדישמן, יתכן שהיה מקום לתת משקל נוסף לביצוע רכיבי התקשרות כאינדיקציה התנהגותית לקיומה של גמירת דעת. אולם ראינו כי שניים משלושת הרכיבים שהיו תלויים בתובע לא התקיימו עובר לפטירה. למעשה קוים רק מתן התמונה של רייזמן, שלא היה רכיב מרכזי. בנסיבות אלה, הרצון לקיים רכיבי עסקה לאחר פטירתו של קדישמן (הן לגבי השתתפות בעלות היצירות והן בנוגע למה שכונה "העסקה השלישית") אינו יכול לתת בדיעבד נופך של גמירות דעת למה שלא הבשיל לכך עובר לפטירה. בהתאם גם אין צורך להידרש לטענה כי הנתבעים סיכלו את התקיימות הרכיב הנוגע לעסקה השלישית.
143. מכיוון אחר אולי ניתן לומר, כי רצונו של קדישמן לקבל סך של 580,000 ₪ בסיוע התובע התייחס לקבלה מיידית של הסכום. אין זה מובן מאליו לקרוא את ההתקשרות הנטענת כאילו ניתן להשלים את רכיביה גם לאחר פטירה. לא נעלם מעיני כי החוב לאיציק נותר שריר וקיים והוסדר רק לאחר פטירת המנוח (כלומר – שהטעם בבסיס הרצון ל-580,000 ₪ המשיך להתקיים), אולם השאלה הרלוונטית היא לגבי אומד הדעת כפי שהוא עולה מהנסיבות החיצוניות. האם משתקפת הסכמה להתקשרות בה הסכומים של 580,000 ו-100,000 לא יועברו בימי חייו של קדישמן. נזכיר את הדברים שנאמרו בעדותה של מאיה: "...אני זוכרת את החודשים האחרונים, קובי הבטיח לאבא שלי סכום, אני לא יודעת איזה סכום, הוא הבטיח לו כסף, הוא הבטיח לאבא שלי כמה וכמה פעמים שהוא לא עמד בהם... האיזשהו כסף בחודשים האחרונים, הוא אמר אני אביא לך כסף ואבא שלי רדף אחריו במשך כמה חודשים וקובי לא ענה ולא נתן, לא תיקשר ולא הביא ואבא שלי אמר שילך קיבינימט אני לא... אני לא רוצה לא את הכסף ולא שום דבר ממנו יותר, אני לא מוכן ככה לרדוף אחרי מישהו כדי שהוא יתן את מה שהוא אמר..." (עמ' 605 ש' 16-8).