144. יוער כי במקביל לכל אלה, לא ניתן משקל ממשי לכך שחלפו שנים מאז ההסכמה הנטענת עם קדישמן (שהייתה בשנת 2012 או בסמוך לכך). אמנם במקרים רבים יכול חלוף זמן כשלעצמו לעמוד לרועץ להוכחת גמירת דעת להתקשרות בחוזה. לא כך במקרה הקונקרטי, בהינתן ראיות לכך שהמנוח השתהה לא פעם תקופה ארוכה גם בעת קיום התחייבויות ברורות.
145. מן האמור לעיל ומכלול החומר שהובא לפני באתי לכלל מסקנה כי לא הוכח חוזה אכיף המחייב את יורשי המנוח לתת לתובע 30 תמונות גדולות, אף לא כנגד השלמת רכיבים אחרים באותה התקשרות נטענת.
קובי, קדישמן והנתבעים – הערות לפני סיום
146. פסק דין זה נדרש לעיל ליחסים שבין קובי וקדישמן, שהיו מורכבים וידעו עליות ומורדות (ר' למשל סע' 14-10 לעיל). לקראת סיום יש מקום להוסיף כמה הערות בהקשר האמור.
147. מאיה קדישמן העידה לגבי הקשר בין אביה המנוח לקובי, בין השאר:
"היו שם כמה שכבות, היתה שיכבה של הוא כיבד אותו, הם עבדו ביחד, היתה שיכבה של רחמים קצת, הוא ריחם עליו,... הוא אמר שהוא מגיע ממקום קצת קשה וש... יצא למצוא דרך שיצליח בחיים... הם התיידדו, זה לא שלא,... הם נעזרו אחד בשני, בעיקר קובי באבא שלי,... אבא שלי רתח מזעם..., כל פעם שקובי ניסה להיות יותר...הייתי אומרת את זה לא בצורה לא מכבדת, אבל שהוא ניסה להיות יותר חשוב ממה שהיה באמת ליד אבי,... הוא נתן לקובי, בוא נגיד ככה, הוא נתן לקובי הרגשה טובה, היתה ביניהם ידידות, אבל היה בו הרבה מאוד כעס ולהרחיק אותו כמה שאפשר, כי הוא כל הזמן הרגיש שקובי מנסה להשתלט, אז היו פה הרבה צדדים" (עמ' 600 ש' 24-1).
148. מצדם של ילדי המנוח נשמעו בעניינו של קובי התייחסויות כמו: "היתה לי פגישה עם קובי עצמו,... שבה הוא ישב איתי, בלבל לי את המוח כמה שהוא אהב את מנשה, מנשה אהב אותו והוא מרגיש כמו הבן שלו, אמרתי לו תירגע חמוד, אתה לא בן של מנשה, עשית ביזנס,..." (בן קדישמן, עמ' 556 ש' 4-1). "הרבה אנשים גברים צעירים... ראו במנשה קצת כמו אבא, אני במקרה הבן שלו הוא באמת היה אבא שלי" (בן, עמ' 587 ש' 10-8).
"כשאבי נפטר קובי הלך ברחובות והלך לאנשים ואמר (מדברת בחיקוי) 'איך הוא לא כתב אותי בעזבון? איך אני לא רשום בעזבון? איך הוא לא... אני הבן שלו!! איך אני לא מנהל עזבון? איך איך איך איך'..." (מאיה קדישמן, עמ' 621 ש' 14-12).
149. נראה כי סוגיות רגשיות השפיעו על הקשרים לאורך השנים ועוד קודם להליך. כך למשל כתב קובי לקדישמן בדוא"ל רווי התנצלויות מיום 26.9.2011 (מוצג א'3):