מאיה קדישמן, עמ' 607 ש' 6-3.
הדברים מדברים בעד עצמם.
155. עוד יוער כי בעוד בכתב ההגנה נטען בהדגשה שהתובע "מעולם לא נכח בבית החולים" (סע' 57 לכתב ההגנה), מעדות מקורב של קדישמן אשר הנתבעים לא כפרו במהימנותו (צלאח) עלה כי התובע היה בבית החולים לפחות פעמיים או שלוש בזמן אשפוזו האחרון של קדישמן (עמ' 480 ש' 13 – עמ' 481 ש' 16). בן קדישמן העיד אך שהיה עסוק ואינו זוכר את התובע בבית החולים. לא ברור מדוע הודגשה אמירתו זו של בן בסיכומי הנתבעים (סע' ז.27) תוך התעלמות מעדות צלאח בעניין זה. מנגד, ספק רב אם ניתן לאשר את התיאור שניתן על ידי התובע כי סעד את המנוח. יתכן תיאור זה קשור יותר לדרך עדותו של התובע בכלל, כפי שנזכרה לעיל.
156. משדיברנו על הדיפת טענות התובע נציין כי עדים שנשמעו מטעם התביעה סברו שיש מקום להסדר מחוץ לבית המשפט ואמרו כי הדבר נועד לשמירת שמו של האמן המנוח.
"...פסק הדין יכול להזיק לכל כל השוק של המנוח, אנשים לא צריכים, יש אנשים שלא מבינים מה זה תמונה חתומה לא חתומה, אסיסטנטים יגידו מה, אבל קדישמן לא צייר, זה לא דברים שצריך לפרסם אותם, זה לא דברים שצריך... כי יש אנשים שלא מבינים את המובן הזה של מיכאלאנג'לו והאמנות זה ככה, האמנות זה צייר עם האסיסטנטים שלו, אז מה לעשות, זה זה משהו שצריכים להגיע ל... אם יש אפשרות כזאת אני מוכן גם לתרום, לעזור, כדי שנגיע ל... איזה פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, כי מה יהיה..." (לוסיאן קריאף, עמ' 339 ש' 22-14).
"...איש כזה היה אחד בדורו, פה הורסים את השם שלו, ח'ברה..." (ברוך קשקש, עמ' 534 ש' 11-10). "...אני בכלל פה צועק לצדדים, זועק, לא צועק, שיסתדרו! כי אם הם לא יסתדרו פה, איש של כיכר לא יגיע לסימטה! אחרי המשפט הזה, חבל, זה לא רק כסף[.] הוא היה כל כך גדול, כל כך נדיב שאתם אפילו לא מבינים, אבל הוא היה גם הבן אדם הכי קשה וקשוח שקיים, ..." (עמ' 536 ש' 15-11). "...זה היה הבן אדם, היה לו כריזמה ענקית, הוא היה טיפוס, הוא המשיך את הטיפוס הזה עם הכבוד שמגיע לו ש.. ובמיוחד שזה לקחת ולהרים הזה ולא ל[ב]וא ולהרוס את זה פה בבית המשפט" (עמ' 541 ש' 10-8).
157. בנו של קדישמן ראה את הדברים אחרת:
"... שוק אפור באו להתעלק על איש מבוגר... האנשים האלה רק מעניין כסף, הם באו להוציא כמה שיותר, מה שקורה כאן עכשיו זה ביזיון, זה עוד ניסיון לעשות משא ומתן דרך בית המשפט, זו דעתי" (עמ' 562 ש' 28-22).