(ג) הנכס ב- 255 Bowery street - נרכש ביום 31.1.11 כאשר איל החזיק במועד הרכישה ב-50% ממניות החברה בעלת הזכויות בנכס - חברת DF Bowery LLC ומשה החזיק ב-50% ממניותיה באמצעות חברת יוקהיל (הנכס ייקרא להלן "הנכס ב- 255 Bowery street").
הנכסים ב--263 Bowery street ו- 255 Bowery street ייקראו ביחד להלן: "הנכסים האחרים" במידת הצורך ולפי הקשר הדברים.
כתב התביעה
5. בכתב התביעה תוארו יחסי האמון בתחום העסקי ששררו בין משה ואיל , בכל הקשור לפעילותה של החברה ליבוא ויצוא מוצרי ואביזרי טבק בע"מ (להלן-"חברת הטבק"), אשר הוקמה על ידי משה בשנת 1974, ואשר גם איל צורף לפעילותה תחילה כעובד שכיר ולאחר מכן גם כבעל מניות ומנהל. כך נטען כי לאור יחסי האמון הסכים משה, בין היתר, למנות את איל לתפקיד מנהל בחברת הטבק והעניק לו את הזיכיון לייבוא סיגרים קובניים וכן הטיל עליו אחריות מלאה לקיום פגישות עסקיות בחו"ל עם לקוחות החברה לטבק, לצורך קבלת תשלום במזומן עבור המוצרים שסופקו להם ומשה סמך על איל כי ידווח לו על אותן פגישות שחלקן נערך ללא ידיעתו ויעביר לו את חלקו בכספים שהתקבלו.
6. עוד תואר בכתב התביעה כי יחסי האמון ששררו בין משה לאיל השתרעו הרבה מעבר לתחום העסקי ובאו לידי ביטוי בהלוואות שונות שהעניק משה לאיל לאורך השנים; בהקשר זה נטען כי בסוף שנות התשעים כשהחל משה להשקיע בנדל"ן בארצות הברית החליט איל להיכנס לתחום גם כן והחל להתעניין ברכישת נכסים להשקעה בעיר ניו יורק ולצורך כך הקים את החברה יחד עם עו"ד אמיר נחמד וכאמור בשנת 2003 רכש איל את חלקו של עו"ד נחמד בחברה ונותר כבעל מניות ומנהל יחידי בה.
7. לטענת משה, איל שרכש מספר נכסים לשיפוץ והשבחה בניו יורק פנה אליו לאורך השנים במספר הזדמנויות שונות וביקש כי ילווה לו כספים לצורך מימון השקעות בנדל"ן וכי בפעמים רבות כאשר נזקק איל למימון, הוא משך כספים מחשבון משה, בבנק שבו היה איל היה מיופה כוח.
בהקשר זה יוקדם ויצוין כי בכתב התביעה לא צוין החשבון שממנו נמשכו על פי טענת משה כספים על ידי איל, אך אין חולק על כך שמדובר בחשבון של משה בבנק לאומי בשוויץ (כיום Bankque Cramer $ CieSa) שבו בשנים הרלוונטיות אייל היה מיופה הכח (להלן-"החשבון בשוויץ").
8. בהקשר זה נטען בכתב התביעה כי משה ניאות להעמיד לאיל, באופן אישי, את המימון שביקש בתורת הלוואה וסוכם שאיל ישיב את ההלוואה עם דרישת משה לפירעונה או בדרך של רישום הנכסים על שמו ועל שם משה בחלקים שווים. עוד נטען כי נוכח האמון הרב שמשה נתן באיל, הוא הסתפק בהתחייבות בעל פה מצד איל להשיב לו את הכספים בכל עת בה יידרש לכך, וזאת ככל שיבחר לרשום את הנכסים על שמו בלבד.