99. אלא שבפועל כל שצורף ע"י אייל בעניין זה, הוא שני דפי חשבון בודדים: האחד משנת 2003 והשני משנת 2009 (נספח 3 לתצהיר אייל), אשר גם לגביהם לא ברור כמה הם מצביעים על היות החשבון בשוויץ, חשבון שמקור הכספים בו היא פעילות חברת הטבק.
100. כבר בהחלטתי מיום 7/11/2019 בעת שדחיתי את בקשת אייל להורות למשה להכין מסמך מפורט של העברות הכספים הנכללות לטענתו בהלוואה, ציינתי כי "... הדברים נכונים במשנה תוקף בשים לב לעובדה שאין מחלוקת בנוגע אליה, כי הנתבע הינו מורשה חתימה בחשבון הבנק ומשכך, יש לו גישה להוציא את כל הנתונים המבוקשים מהחשבון לרבות התייחסות לכל תנועה כספית שהנתבעים סבורים או חושדים כי יש לה רלוונטיות לתביעה" (סעיף 32 להחלטה).
101. אלא שלא זו בלבד, שאייל לא הציג כאמור, מסמכים כלשהם לביסוס טענותיו המתייחסות לחשבון בשוויץ, אלא שמחקירתו עלה כי הוא אף לא עשה כל מאמץ להשיג מסמכים שכאלו מהבנק בשוויץ. כך התברר בחקירתו הנגדית, כי לא נעשתה פניה כלשהי על ידו או על ידי באי כוחו לבנק בשוויץ לצורך קבלת מסמכים מהחשבון, למעט בקשה בשנת 2019 לקבלת אישור בדבר היות אייל בעלים במשותף של החשבון (נספח 12 למוצג ת/3) (ראו עמ' 122 לפרוט', ש' 12-22).
102. יודגש כי טענתו של אייל בחקירתו הייתה כי "אני הייתי שותף בחשבון מאותו יום, משנת 1988, כשקיבלתי את המניות בחברה, בגלל שהחשבון הזה כולו היה חשבון של החברה. כל הכספים של החברה הזאת, של החשבון הזה, הגיעו מפעילות הטבק. לאבא שלי קראו בחוץ לארץ Mr 4%, לא קראו לו מיסטר דוידס, כי Mr 4% היה מקבל 4% על כל הקניות שלו וזה הכסף שלי יחד איתו והיה לי את הזכות..." (עמ' 112 לפרוט', ש' 33 ואילך)(דגש שלי ש.מ.).
103. כאשר מועלית טענה כה גורפת ע"י אייל לבעלות שווה בחשבון בשוויץ מכח היות מקור כל הכספים בו מפעילות משותפת שלו ושל משה בחברת הטבק, מצופה מאייל היה לתמוך את טענתו בשלל מסמכים המצויים בשליטתו או באפשרותו לקבלם או מהבנק בשוויץ או מחברת הטבק, אלא שכאמור, דבר לא הוצג ואף הוכח כי לא נעשה כל ניסיון להשיג מסמכים אלו ובהתאם יחול הכלל שנקבע לא אחת בפסיקה שלפיו "...כלל נקוט בידי בית המשפט מימים ימימה, כי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה..." (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רם נוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (27/7/2008), פסקה 26.(