2. הגעתי להחלטה זו בלב כבד. זאת, מאחר שהייתי שותפה להתרשמותו של יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית (להלן: יו"ר ועדת הבחירות), כי מעשיו של המערער, חבר הכנסת לשעבר עמיחי שיקלי (להלן: שיקלי), מהווים דוגמה מובהקת של "פרישה" מסיעה, ולכן חייבו את התפטרותו מן הכנסת בשלב מוקדם הרבה יותר מזה שבו עשה כן. לפיכך, ובהתחשב בתהיות ובקשיים הרבים שפורטו בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות ביחס לדרך התנהלותו של שיקלי, מלכתחילה סברתי כי דין הערעור להידחות. עם זאת, ורק על רקע חידוד הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות להסתמכותו של שיקלי על ההליך שהתנהל בעניינו בבית המשפט המחוזי, מצאתי, ולא בלי התלבטות, לצרף את דעתי לקבלת הערעור.
3. משחברתי הנשיאה חיות עמדה בפירוט על כלל הסוגיות הרלוונטיות לענייננו, אמקד את דברי אך בהיבטים החשובים, מנקודת מבטי, להבהרת העקרונות החלים על דיני ה"פרישה" ממפלגה, כמו גם לחידוד הטעמים שהובילו אותי לתוצאה שאליה הגעתי, הנמצאת במקרה דנן במתח עם דינים אלה.
4. ממילא, אינני נדרשת להרחיב ביחס למרבית השאלות שנדונו בפירוט על-ידי חברתי הנשיאה חיות, ובראשן השאלה של תיחום הסמכויות בין יו"ר ועדת הבחירות לבין הוועדה עצמה. אוסיף אפוא בעניין זה אך בתמצית, כי ההכרעה בסוגיית הסמכות עלולה לעורר שאלות המשך שעניינן ניהולם היעיל של הליכי הבחירות. במישור המשפט הרצוי, וכפי שהדגיש יו"ר ועדת הבחירות בעמדתו, שאלות של "כשירות" מועמדים, שהן שאלות משפטיות מובהקות, אכן מתאימות להכרעה בידי גורם שיפוטי, להבדיל מאשר בפורום הרחב של ועדת הבחירות, המורכבת מנציגים פוליטיים. נראה שלא בכדי אפוא התגבשה במהלך השנים הפרקטיקה שבה החלטות אלה התקבלו בפועל על-ידי יושבי-ראש ועדת הבחירות. אולם, משהועלתה הטענה בנושא ונדרשנו להכריע בה, הרי שמסקנתה של חברתי הנשיאה היא המתחייבת מן המשפט המצוי.
5. אוסיף רק כי לא נעלם מעיני כי מסקנה זו באשר להיקף סמכויותיו של יו"ר ועדת הבחירות מעוררת שאלות מסוימות ביחס ליישומן המעשי בעתיד. אלה הם פני הדברים ביחס לאפשרות שבה נעשה שימוש בעבר, לפנות ליו"ר ועדת הבחירות במתכונת של הכרעה מוקדמת ("פרה-רולינג") בכל הנוגע לכשירות של מועמדים (הנזכרת בפסקה 42 לחוות דעתה של חברתי הנשיאה). כעת, משהובהר כי ההחלטה הסופית בנושא של כשירות אמורה להתקבל בסופו של דבר על-ידי ועדת הבחירות, להבדיל מאשר על-ידי יו"ר ועדת הבחירות בלבד (ומבלי לגרוע מהמשקל המכריע של עמדתו), הדבר עשוי להשליך גם על יישום מנגנון ההכרעה המוקדמת. זאת, שהרי לא ניתן יהיה "לסמוך" עוד באופן מלא על חוות דעתו המוקדמת של יו"ר ועדת הבחירות. במובן זה, דומה כי על מנת שהכרעה מוקדמת תוכל לבסס הסתמכות מלאה, הפנייה תצטרך להיות מובאת אף לפתחה של ועדת הבחירות עצמה. הדבר מעורר מחשבה וייתכן שידרוש תיקוני חקיקה מסוימים. אולם, סוגיה זו ומכלול ההיבטים השונים שהיא עשויה לעורר אינם בפנינו כאן היום, ועל כן אסתפק בהתייחסות קצרה זו אליה.