--- סוף עמוד 23 ---
מדובר במכשיר עבודה ששימש אותן לצורך זה ובוודאי שלא הצביעו על שימוש מהותי, כאמור.
64. על יסוד כלל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי המתאם בין התכנית לבין דף הפייסבוק, היה בשיעורים נמוכים ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי בעיקרם של דברים התקיים מתאם בין השניים. מסקנה זו הינה משמעותית להכרעתנו, שכן יש בה כדי להצביע על הפרדה בין פעילות הנתבע בדף הפייסבוק לפעילותו במסגרת התכנית, עד כדי כך שלא ניתן לקבוע כי עבודתו של הנתבע על דף הפייסבוק, היתה בגדר עבודה נלווית לעבודתו על התכנית.
ג. שעות העבודה לצורך תפעול דף הפייסבוק
65. כלל הראיות שבפנינו מצביעות על כך ששעות העבודה על דף הפייסבוק היו מעורבות (שעות עבודה ושעות פנאי), אך ניתן לקבוע כי חלק ניכר מהן, היה מחוץ לשעות העבודה בגינן תוגמל לרר. לסוגיה זו היבטים נרחבים נוספים, שלא נדרש להם במסגרת פסק דין זה.
66. אף שהתובעות הכחישו נחרצות את טענת הנתבע כי הגיש את תכנית הצינור בתחילת הדרך "באופן עצמאי ובזמנו הפנוי" ואף טענו כי אין בה הגיון (סע' 52.ב לכתב התביעה), הרי שהוכח בבירור כי בראשית הדרך, כאשר לרר היה עוד כתב ספורט במשרה מלאה, הגדירה חדשות 10 ללרר, שעבודתו על הפינה שנקראה "הצינור" תעשה על חשבון זמנו הפרטי. כך העיד בעניין זה מנכ"ל חדשות 10 דאז, מר בנזימן, בסע' 4 לתצהירו ("... הוחלט שהפינה תשודר בחדשות השבת (המשודרות במוצ"ש) וכך יתאפשר לו לעבוד עליה בזמנו החופשי במהלך סוף השבוע") ובעדותו בפנינו: "הסיכום היה שגיא לא מקבל לא כסף וגם לא פנאי במהלך השבוע שבו הוא היה צריך להיות עורך הספורט, ולכן שימצא את הזמן החופשי שלו, סוף שבוע, לילה, זה היה הסיכום העקרוני כמו שאני זוכר אותו" (עמ' 124, ש' 28, ההדגשה הוספה). אם כך הם פני הדברים ביחס לפינה ששידר לרר, אזי מקל וחומר שעבודתו על דף הפייסבוק נעשתה, לפחות בראשית הדרך, על חשבון זמנו הפרטי. המשמעות היא כמובן, שלרר אף לא קיבל שכר נוסף עבור עבודתו על דף הפייסבוק. ככל שדף הפייסבוק נוהל על ידי לרר בזמנו הפרטי ועל חשבונו, הרי שהוא שייך לו. נבהיר, כי לא יכולנו להגיע לתוצאה דומה ביחס לפינה עצמה, למרות שמצב הדברים לגביה דומה, ולו מן הטעם שמדובר בעבודה שבוצעה על ידי עובד שכיר במסגרת זמן השידור של התובעות ובמסגרת עיקר עיסוקן.
--- סוף עמוד 24 ---
67. לא למותר להפנות בעניין זה לסעיף 7 לחוזה בין הצדדים, הקובע כי "העובד מתחייב כי במידה ועל פי צרכי העבודה יתעורר צורך לעבוד מעבר לשעות העבודה המקובלות, לרבות בימי מנוחה...יסכים לעשות כן. מאחר ותפקידו של העובד נמנה עם תפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, לרבות מחמת היכולת לפקח על עבודתו של העובד והיקף שעות עבודתו, כמשמעות הדבר בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951...לא יחולו עליו הוראות החוק, ובכלל זה לעניין שעות נוספות. העובד לא יקבל כל תגמול בגין עבודה בשעות נוספות או עודפות, במידה ועל פי צרכי העבודה יתעורר צורך לעבוד מעבר לשעות העבודה המקובלות, לרבות בימי המנוחה על פי החוק..." (נזכיר, כי הוראה זו נקבעה בשעתו בחוזה לצד שכר חודשי בסך 7,500 ₪). איננו חפצים לחרוג ממסגרת הדיון הנדרשת לצורך פסק דין זה ולא נעשה כן ואולם מצאנו לנכון לציין, כי ספק בליבנו אם אכן מדובר בסוג עבודה אשר חל עליה החריג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (ע"ע (ארצי) 15233-09-13 אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ - יתיר זלוסקי, [פורסם בנבו] מיום 8.11.2015; ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו – ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - מנחם טל, [פורסם בנבו] מיום 29.11.2000, או החריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק (עע (ארצי) 570/06 עו"ד אגרון – כץ, [פורסם בנבו] מיום 14.10.07). עוד ראו: "נקודת המוצא היא שזמן עבודה באמצעים דיגיטליים מעבר לשעות העבודה השגרתיות ומחוץ לחצרי המעסיק ראוי שיוכר כזמן עבודה...הקושי הפיקוחי והקושי הראייתי מהווים אתגר הניצב לפתחן של הרשויות המוסמכות בבואן לעצב את מנגנוני הפיקוח, אך הם אינם מצדיקים פטור מפיקוח" (אופק גנדלר, בעמ' 37).