85. המועד הסופי להשבת ההפעלה לידיו של גדעון נקבע לתאריך 30.6.2014.
ב.5. השבת התחנה לתובע בשנת 2014 והמצב כיום
86. בתאריך 1.7.2014 הועברה התחנה בחזרה לחזקתו של התובע, לאחר סיום הארכות שהוסכם עליהן.
87. לטענת התובע, עם השבת התחנה לידיו התברר לו כי פז פירקה את הקופה הרושמת שהוצבה בחנות הנוחות, וכן ניתקה בין משאבות התחנה לבין חנות הנוחות, ובכך חסמה את אפשרות תפעול התחנה כתחנה בשירות עצמי [סעיפים 87 -92 בכתב התביעה, סעיפים 81 – 83 לתצהיר גדעון]. בין השאר, בשים לב לטענותיו אלו, הוגשה בקשתו של גדעון לסעד זמני, אשר פתחה את הליך זה בחודש יולי 2014 [עמודים 2 - 9 בבקשה לסעד זמני].
ג. ההליך דנן
88. תחילתו של ההליך כאמור, בתביעה ובבקשה לסעד הצהרתי זמני אשר הגיש גדעון בחודש יולי 2014.
89. ממעוף הציפור יצוין כי עסקינן בהליך ממושך, במסגרתו הוגשו קרוב ל – 130 בקשות, והתנהלו ישיבות רבות, מתוכן כ – 12 ישיבות הוכחות בהן נשמעו עדי הצדדים.
90. במסגרת בקשתו לסעד זמני עתר גדעון לסעד הצהרתי זמני שיתיר לו לרכוש את הדלקים לתחנה מכל צד שלישי; ולחלופין, כי בלעדיותה של פז בתקופת הביניים תותנה בכך שהדלקים יסופקו לתחנה במחירי שוק, ובכך שיתאפשר לתחנה לספק דלקים בשירות עצמי, אפשרות שכאמור הופסקה על ידי פז עם עזיבתה את התחנה.
91. בדיון שנערך בבקשה בתאריך 13.7.2014 (בפני כבוד השופט, כתוארו אז, בנימין ארנון) ניתן בהסכמת הצדדים, תוקף של החלטה למתווה פשרה זמני עד למתן פסק הדין, לפיו בתקופת הביניים מחירי הדלקים, לרבות סולר ובנזין מתוצרת פז, יימכרו על ידי פז לגדעון בשיטה של 120 ₪cost+ ל – 1 קילו ליטר, לא כולל מע"מ. סוכם כי פז תישא בתשלום דמי החכירה בגין החכירה לרמ"י [סעיף 1 במתווה הפשרה, פרוטוקול 13.7.2014, עמוד 4], מבלי שיחתמו הצדדים על הסכם, כשכל צד שומר על טענותיו הן לעניין המחירים והן לעניין הנשיאה בהוצאות תפעול התחנה. נוסף על כך, הוסכם כי משאבות התחנה יחוברו לחנות הנוחות תמורת סך חודשי של 800 ₪ בתוספת מע"מ, כך שיתאפשר מתן שירות עצמי בתחנה [סעיף 7 במתווה הפשרה, פרוטוקול 13.7.2014, עמוד 6].
92. משלא הודיעו הצדדים אחרת, יש להניח כי כך מתנהלת מערכת היחסים בין הצדדים עד ליום זה. בקשת גדעון לעדכון ההחלטה מתאריך 13.7.2014, באופן שבו תחויב פז לבצע עבודות תשתית הנדרשות על ידי המשרד להגנת הסביבה, נדחתה על ידי כבוד השופט ארנון בתאריך 1.12.2016.