עיקר טענות גדעון – הנתבע שכנגד
160. יש לדחות את תביעתה המותנית של פז על כל ראשיה.
161. אשר לתביעה לדמי שימוש – חכירת המשנה בטלה מעיקרה, ולחלופין בוטלה כדין עם המערכת ההסכמית בכללותה כמקשה אחת. מדובר בתביעה משוללת עילה ובסיס משפטי, הנובעת מ"עילה בת עוולה", נוגדת את האינטרס הציבורי ואת תחושת הצדק.
162. חוזה פסול אינו יכול להקנות "פיצויי קיום", ויכול להקנות לצדדים אך ורק פיצויי השבה שמטרתם להשיב את המצב לקדמותו טרם ההתקשרות הפסולה, ואף זאת כפוף לשיקול דעת בית המשפט, וכדי למנוע התעשרות שלא כדין.
163. ממילא פז כשלה מלהוכיח סכום כלשהו של דמי שימוש המגיע לה, ומכאן שלא ניתן להיעתר לתביעתה בשום מקרה. מדובר אף בנזק שטרם התגבש, שכן עד מועד זה לא נשלל דבר מפז, והיא עדיין שומרת על בלעדיותה.
164. אשר לשטח חנות הנוחות – אין ולא יכולה להיות לפז כל זכות לגביו, שכן מלכתחילה בלעדיותה של פז התייחסה לדלקים בלבד, ואין כל קשר בין ביטול הבלעדיות להסדר לגבי חנות הנוחות.
165. השמאי כהן מטעם פז נשען על הנחות יסוד מוטעות אשר אין לקבלן, ואף המודלים השמאיים אליהם השווה את המערכת ההסכמית אינם רלוונטיים ולא ניתן להסיק מהם דבר. במקרה דנן, הזכויות שפז תובעת אינן שקולות לתמורה להשקעותיה, שכן כבר כ- 40 שנה שהיא גובה תמורה במחירי הדלקים. כך גם במקרה דנן הזכויות שפז תובעת נועדו לפצות אותה על אבדן מקור הכנסה בלתי חוקי ומנוגד לתקנת הציבור. אשר למודל הדייר המוגן – השמאי מטעם פז נוטל טענה שהיא בלב המחלוקת והופך אותה לנקודת המוצא (סעיף 182 בסיכומים מטעם גדעון).
166. כמפורט בחוות דעת ברזילי מטעם גדעון, פז כבר החזירה בתחנה את מלוא השקעתה בצירוף רווח יזמי סביר, ומבחינה כלכלית דין ההתקשרות להסתיים ללא כל תמורה נוספת. כמפורט בחוות דעת טויסטר רווחי פז להשקעותיה (לאחר כל הוצאותיה) מסתכמים בכ – 66 מיליון ₪, מהם כ- 34 מיליון ₪ רווחי יתר (קרי, רווחים מעל הרווחים שפז הייתה מפיקה ב"תנאי שוק"). פז לא ניסתה כלל לסתור מסקנה זו, וברזילי וטויסטר לא נחקרו לגביה.
167. פז מנסה לאחוז את החבל בשני קצותיו, מחד גיסא היא טוענת כי התנאים המוצעים לגדעון זהים לתנאים המוצעים לתחנות משוחררות, בה אין לה זכות קניינית כלשהי. אך מאידך גיסא - בטענה זו מובלעות שתי סתירות, ראשית, ככל שגדעון ימשיך לרכוש דלקים מפז אף לאחר השחרור מתייתרת לחלוטין התביעה שכנגד, שכן לא ייגרם לפז כל נזק, ושנית – פז עצמה מתמחרת באופן זה את שווי זכויותיה הקנייניות הנטענות באפס.